אז למה בעצם ויתרנו על המצב הראשוני של צמחונות? מה קרה שם בתחילת ברייתו של העולם שדרש שינוי משמעותי כל כך בחייהם של בני האדם עד כדי כך שמעכשיו ניתנה לנו האפשרות לאכול חלק מבעלי החיים שסביבנו?
המורה נחמה מסבירה לנו: “אחרי המבול הותרו בני נח באכילת בשר, כי אחרי שמלאה הארץ חמס, אחרי ששרר חמס ושוד ורצח ושלטון האדם באדם לרע לו בעולם, לא נדרש האדם למאמץ מוסרי זה של ויתור גמור על הריגת בעלי חיים, כל זמן שעוד דרוש לו המאמץ הזה לבלי הרוג איש את רעהו”.
דבריה של נחמה מהדהדים את דבריו העמוקים של הרב קוק במאמר “חזון הצמחונות והשלום” שם ביאר “שכאשר ירדה האנושות… ‘ונשברו כליה היתה הרחקת האנושות מעולם בעלי החי… נדרשת מאד בקיבוץ כוח הצדק והיושר בין בני מינה”.
הדבר הראשון שלומדים בני נח ואנחנו ביציאה מן התיבה אל עולם חדש זו ההבנה שדברים לוקחים זמן, שיש תהליך גשמי ומוסרי ארוך שנדרש לתיקון העולם ואל לנו לחשוב בעודנו בונים שהמשימה תסתיים כולה מחר בבוקר, לא עלינו המלאכה לגמור אבל אי אנחנו בני חורין ליבטל ממנה.
