לכל דור יש תקופות בהן הוא מרגיש מהלך במדבר. זמן בו אין ‘בית’, זמן ארוך שקשה לראות את סופו. זמן בו הדור חש חשוף ופגיע.
בתקופות ‘מדבר’ כאלה, הנמצאות בדרך “לארץ המובטחת” , חייב הדור להיאחז במשהו ודאי כדי להרגיש או אף לייצר יציבות. חייבים בני ובנות הדור לנסות ולייצר תחושת ביטחון כשמסביב שולט המדבר. הטבעי. הגס. הכוחני.
ספר במדבר פותח בעצה אחת כזו – “שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם”. ביציאה למדבר אומר לנו הקב”ה: חזקו את המשפחה ואת הבית! דווקא בתקופה שבה מסביב אין ארבע קירות, סלון או מקלט המשפחה היא זו שמעניקה את תחושת הביטחון והיא זו שמאפשרת לאדם להמשיך ללכת.
הספירה האישית של כל אחד מעניקה משמעות, מעניקה שייכות והחיבור של כל אחד ואחת מאיתנו למשפחה הקרובה ולמשפחה הרחבה עד למעגלי העם הרחבים. הספירה (וראיית היחיד בתוך המכלול) מזכירה לנו מאין באנו ומאין אנחנו שואבים את הכח, כמו גם החזון והדרך, כדי לעבור גם את תקופת המדבר הזו.
ספרו את הבית. הילדים. השכנים והשכנות. ותהיו טובים!
