מאמר מתוך ידיעון החופש הגדול תשע”ה- קשקשת ברשת

הקהילה הווירטואלית מתקיימת במרחב המצומצם של צג המחשב, אך חבריה עשויים להתקבץ מארבע כנפות תבל. כיצד מתכתבות קהילות חדשות אלה עם הגדרות ותיקות של יחסים בתוך קהילה שיש לה הקשר ולחבריה פנים קונקרטיות? הצמדים רשות הרבים/רשות היחיד, צנעה/פרהסיה, עשויים לסייע בשרטוט פניהן של קהילות הרשת בנות זמנינו.

הכפר הגלובאלי הוא מושג ההולך יד ביד עם התפתחות השימוש ברשת האינטרנטית, ולא בכדי. מהפכת האינטרנט הביאה לפריצת הגבולות הפיזיים, באופנים שהאנושות לא הכירה קודם לכן. “קהילה בצורתה המקורית נבנתה במקום, ובאמצעות תקשורת פנים אל פנים של חבריה. הקהילה הווירטואלית היא … קהילה פוסט-גיאוגרפית. המרחב שלה, הנשקף בחלון צג המחשב, קיים במרחב ההכרתי בלבד. ויראט ההודי, סטונד הקלאבר התל-אביבי, אקסס מהקיבוץ שבדרום ותודלאל הבני-ברקי לעולם לא היו מחליפים דעות ללא תיווכו של הערוץ” [1]
כיצד מתכתבים המרחבים הווירטואליים החדשים הללו, עם הגדרות ותיקות של מרחבים גיאוגרפיים, המשרטטים יחסים בתוך הקהילה?

בספרות ההלכה מופיעים שני זוגות מונחים העשויים לשפוך אור על הגדרת זהותן של קהילות הרשת, בנות זמנינו[2]:

1. רשות היחיד ורשות הרבים:

רשות היחיד היא מרחב בו היחיד, כמו גם קבוצה של יחידים, חופשיים לנהוג כרצונם. בהלכות קניין ניתן לקנות בעלות על חפץ אם המוכר מניחו ברשותו של הקונה, בהלכות שבת רשות היחיד היא המרחב בו ניתן לנוע ‘כבתוך שלך’ ובהלכות שכנים טענת ‘היזק ראיה’ משמשת כסעד לתובע את זכותו לפרטיות בד’ אמותיו. בניגוד לרשות היחיד, רשות הרבים איננה שייכת לאיש ולכן שייכת לכולם. הנחה זו לגבי רשות הרבים עולה מן הברייתא הבאה:

ת”ר: לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים. מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד, אמר לו: ריקה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך! לגלג עליו. לימים נצרך למכור שדהו, והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים, אמר: יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך. (בבא קמא דף נ עמוד ב)

רשות הרבים לעולם תהיה שייכת לכל אחד ואחת, בניגוד לרשות היחיד שעשויה להחליף ידיים רבות. מכיוון שכך, לכל אדם קיימת האפשרות להיכנס לרשות הרבים. שללת ממאן דהוא כניסה זו, הרי שהפכת אותה מרשות הרבים לרשות היחיד.

צמד זה, רשות היחיד ורשות הרבים, מתייחס למרחב הכלכלי-נזיקי; הוא מצטרף למושגים כמו קניין, בעלות והזכות לפעול במרחב כלשהו ‘כבתוך שלך’.

2. צנעה – פרהסיה:

מקורו של המונח פרהסיה הוא בשפה היוונית, ומשמעותו היא ‘דיבור כן’, אמירת האמת הבלתי פופולארית בפני השליט או אסיפת העם. זו היא הפרהסיה היוונית, מהי הפרהסיה היהודית? ביהדות המושג פרהסיה מופיע בהקשר לשלבים הגבוהים ביותר בסולם הערכי: חילול שבת וקידוש שם שמים:

כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצות האמורות בתורה בשאט הנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם, ולפיכך נאמר בשבועת שקר וחללת את שם אלהיך אני ה’. ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים. וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצוה לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו. הרי זה מקדש את השם.

(רמב”ם הלכות יסודי התורה ה’ י’)

הרמב”ם, בעקבות חז”ל, עושה הבחנה בין חילול שם שמים בצנעה וחילול שם שמים ברבים. חלוקה זו קריטית בהלכות שבת, שכן המחלל שבת בפרהסיה מוקע ומוצא מהחברה היהודית:

“מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבת בפרהסיה” (חולין ה ע”א)

הא תנא חמירא ליה (חמורה היא) שבת כעבודת כוכבים,

דהעובד (שהעובד) עבודת כוכבים כופר בהקב”ה,

והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב”ה במעשה בראשית.

(רש”י על אתר)

הצמד ‘פרהסיה-צנעה’ נוגע אם כך לערכים המרכזיים של החברה היהודית-הלכתית ומציין את גבולותיה של קהילה זו. מרחב הפרהסיה הוא מרחב של יחסים הנוגעים לתחומי הדת והמוסר, הפוליטיקה וגורל הקולקטיב וייעודו. חילול שבת או קידוש שם שמים בפרהסיה אינם רק הצהרה אודות ערכים אלה, אלא בה בעת אף פעולת כינונם השבה ומתחדשת.

בדומה למרחבים הווירטואליים, רשות הרבים ופרהסיה אינם מרחבים פיזיים, אלא מרחבים של יחסים. מרחבי חייו של היחיד, הנוגעת לקשריו הכלכליים כמו גם למהלכיו האישיים הכוללים משפחה, יחסי חברות ושכנות וכן תחביבים, מתקיימים כולם במרחב הצמד ‘רשות היחיד/הרבים’. אותו מרחב בדיוק עשוי להפוך לפרהסיה שעה שמתקיימות בו פעולות, לרוב בעלות אופי לעומתי, בו אנשים מודעים לכך שהזולת מתבונן בהם או מאזין להם.

מהי אם כך הקהילה הווירטואלית?

הרשת משמשת אותנו באופנים מגוונים. אנו משוחחים, משתפים, מוסרים וצורכים ידע, מאזינים למוסיקה או צופים בסרטים בעזרת האינטרנט. לצד אלה קיימת פעילות וירטואלית שיש בה תנועה מרשותו של האדם הבודד לרשותו של הציבור, למשל חשיפת תכנים פרטיים לעיני כל, או תנועה מרשות הציבור לרשותו של היחיד, למשל הכפשה של אדם וביושו בזירות הפרוצות לכלל. תנועה כפולה זו יש בה צד של רשות הרבים וצד של פרהסיה. תמונות, סרטים וציטוטים שמקומם במרחב הפרטי והן מסתובבות ברשתות החברתיות, הרי הן פורמות את הגדר שבין רשות היחיד לרשות הרבים. שיימינג, ביושו של אדם שפגע בקודשי החברה, כגון האשמה בגזענות או בחוסר פטריוטיות, הרי שזו פעולה המתרחשת בפרהסיה ושווה בערכה לחילול שם שמים או חילולה של השבת ברבים. אלה הן התנהלויות הרשת במרחב הציבורי. ברם, בניגוד לכיכר השוק, בה לכל דובר יש שם ולכל קהילה ישנו פיקוח חברתי ברור, הרי שהרשת מאפשרת פריצת גבולות מוסריים שעה ששומרי הסף המסורתיים אינם קיימים עוד.

הקהילות הווירטואליות מציבות אתגרים חדשים, שאינם קשורים ליחסים בין בני אדם בלבד, אלא ליחסים של אדם עם עצמו ולמידת השקיפות, ויש מי שיקרא לזה מציצנות, שהוא מעוניין לקיים בבואו ליצור קשר אינטרנטי עם הזולת.

את תקופת ההסתגלות לכלי ההתקשרות החדשים מיטיב לבטא ליאון ויזלטיר, הוגה דעות יהודי וושינגטוני:

“סוף שכרון הילדות. אנשים מתחילים להיות יותר שפויים, כיוון שברור שזה נשאר אתנו ולא הולך להיעלם. עכשיו אנחנו צריכים לקבוע לעצמנו כללים איך חיים עם זה, ושום דבר לא יכול להיות חשוב יותר מחשיבה ביקורתית על האימפקט של הטכנולוגיה על החיים שלנו. יש לכך השפעה על תפיסת העולם, על התודעה, הפסיכולוגיה, על האינטימיות, על החברות בין אנשים – וזה עוד לפני שנכנסים לענייני פרטיות וזכויות יוצרים. רק עכשיו מתחילים להתמודד עם כל ההשלכות הללו”…

ייתכן שמן הדור שגדל לתוך זה תקום תנועת התנגדות?

“אני בטוח שכן, ושזה יבוא מן החיים הגופניים שלנו. כי בסופו של דבר הטכנולוגיה לא יכולה לגעת בנו באמת. עם כל הגוגל והפייסבוק, כל אחד חי בתוך גופו, ואין הרבה מה לעשות בעניין הזה”..

(“אנו נתונים למתקפת ענק של הסחת הדעת” שיחה של חנוך מרמרי עם ליאון ויזלטיר, עורכו הספרותי של כתב-העת הליברלי “ניו-ריפבליק” 16 ביוני ,2013 , המכון הישראלי לדמוקרטיה)

הידעת?

קצת נתונים על מתבגרים והרשת[3]

93%מבין בני ה-9–19 בישראל משתמשים באינטרנט.

73% מבני הנוער (גילאי 14–18) משתמשים באינטרנט על בסיס יומי.

ישראל ממוקמת במקום הראשון בשימוש במחשב ואינטרנט ארבע שעות או יותר ליום, בקרב ילדים בני 11, 13 ו-15.

גיל המינימום לפתיחת פרופיל פייסבוק הוא 13, הגבלה זו אינה מונעת מילדים רבים לפתוח חשבון פייסבוק בעזרת הוריהם או אחיהם הגדולים.

[1] ‘קהילה ללא פנים’ מאת: אבישג רוזנברג, ארץ אחרת 19/10/2000.

[2] ההמשגה מבוססת על: ד”ר שלמה פישר, ‘רשות הרבים, פרהסיה ושוק’, סטודיו 32 1997.

[3] מתוך: מירן בוניאל-נסים ומיכל דולב-כהן, פנים אל פנים (Face-to-face) עם “ילדי הפייסבוק” (Facebook): כיצד ילדים תופסים את השימוש ברשת החברתית פייסבוק.