ידיעון פורים תשע”ו- “מילים מתחפשות- פולטיקלי קורקט”
כולנו מסכימים, כי שפה המכבדת כל אדם היא השפה הראויה להישמע בחברה החותרת לשוויון, כיצד מצאנו את עצמנו עם רשימת מילים שעוטפות את המציאות בצלופן ורוד?
כל מי שמדפדף בספר הספרים, הוא התנ”ך, ייתקל במילים הנכתבות בשוליו החיצוניים של העמוד. תפקידן של מילים אלו, הן ה’קרי’, הוא להחליף את המילים הכתובות בפסוקים עצמם, ה’כתיב’, אך אינן ראויות להיאמר בקול. לעיתים הסיבות קשורות ללשון נקייה, לשמירה על קדושת הכתוב או לתיקונים מחמת הדקדוק, הפער בין הקרי והכתיב מסמן את הטריטוריה בין האמת, ובין הלבוש המילולי שהיא עשויה לעטות. לפער זה מופעים נוספים בפרקי התנ”ך. כך, למשל, הציעה אשת איוב לבעלה: “ברך אלוקים ומות” [1] (איוב ב’ ט), וכך כתבה התורה ב’לשון נקייה’: “ומן הבהמה אשר איננה טהורה” [2] (בראשית ז’ ח). גם בחיים כולנו מחזיקים בראש מילים המתארות במדויק את מה שאנו חשים, אולם מוסכמות חברתיות, מצפון פנימי, או הטאבו החל על נושאים מסוימים, מניפים שלט ‘עצור!’, ומכוונים את התנועה אל עבר מילים חלופיות.
מקורו של הביטוי ‘תקינות פוליטית’ הוא ב’ספרון האדום’, ספר ציטוטים מתוך נאומיו ומאמריו של מאו טה צונג [3], ממוביליה הראשיים של המהפכה הקומוניסטית בסין ומי ששימש כמנהיגה הבלתי מעורער. מסין נדד הביטוי מערבה, בתחילה אל ארה”ב ובריטניה ומשם למחוזות נוספים. כך מצאו את עצמן מילים שיש בכוחן לפגוע ברגשות של קבוצות שוליים, המודרות על בסיס גזעי, מגדרי, גילאי וכן הלאה, מוצאות אל מחוץ לשפה המותרת לשימוש, ומכתימות את מי שמשתמש בהן.
אין ספק, כי יש לשפה כוח לחולל מציאות. כשאנו נמנעים מלומר ‘מיידלע’, ‘פרחה’ או ‘זקן’, אנחנו חותרים ליצירת חברה המכבדת את מגוון הפרטים המרכיבים אותה. אנחנו משתמשים בשפה המבקשת להתרומם מעל הסטריאוטיפים, המבקשת לשנות את אי השוויון, ובעיקר המפילה את הגבולות הברורים שבין קבוצות השתייכות שונות. אז אם זה כל כך טוב, למה זה מעורר כל כך הרבה ביקורת?
להלן מספר ציטוטים שאספנו, פרי עטם של חסידי התקינות הפוליטית ושל שולליה. באמצעותם, ניתן לבנות מפת טיעונים רבת פנים:
1. “איבה – שלום”, ככה לימדו אותנו לדבר
ידידי ושכני שמעון ביגלמן כתב לי השבוע:
לפני זמן מה גררו את מכוניתי, ולאחר ששילמתי, אמר לי השומר: ‘להתראות’.
מי בכלל רוצה להתראות איתך, אמרתי בלבי.
מאז שמתי לב לשימוש המטופש במילים.
למשל, אם תתקשר ליחידה לנפגעי איבה בביטוח הלאומי,
הפקידה מהצד השני תגיד: ‘איבה, שלום’.
אם תתקשר ליחידה לריסוק אבנים בהדסה,
תשמע מהצד השני של הקו: ‘ריסוק, שלום’.
אחד האגפים במכון שרת (לטיפול בחולי סרטן)
נקרא על שמו של אחד SOVEL, ובעברית זה סובל.
מזל שאין מענה טלפוני ישיר, שאז זה היה נשמע בוודאי כך: ‘סובל, שלום’…
והכל בגלל שככה לימדו אותנו לדבר או לכתוב.
(מתוך הבלוג של פרופ’ דוד אסף: עונג שבת)
2. “כמה ה’דוגרי’ הישראלי משתק”
הערות שאינן תקינות פוליטית, הן הערות שכל כוונתן היא להשפיל ולהשתיק את מושאן…
רק אישה שהוטרדה מינית, הומו או לסבית שהוטחו בהם הערות הומופוביות, או מי שאינם יהודים בישראל ונאלצים להתמודד עם היומיום הישראלי הגזעני יודעים, עד כמה ה’דוגרי’ הישראלי משתק, עד כמה הוא משתיק. וכשחושבים על זה, מדובר באחוז די גדול של האוכלוסיה:
מעטות הנשים שלא נחשפו לסקסיזם בימי חייהן, כמו גם ההומואים והלסביות או הערבים והערביות,
החווים הומופוביה וגזענות כמעט על כל צעד ושעל.
( מתוך אוטוביוגרפיות, הבלוג של צבי טריגר)
3. “די לרוץ לגננת”
ויש עניין נוסף, אולי דוחק פוליטית פחות, אך מסקרן: על מה מבוססת הציפייה שלנו לחיות בעולם, שבו אין מעליבים אותנו ולא פוגעים ברגשותינו? לא סתם נאמר על הדמוקרטיה שהיא ‘הרע במיעוטו’. חלק מהמחיר של חיים בדמוקרטיה הוא, שלכל מיני אידיוטים בעלי טעם רע מותר להגיד עלינו דברים מגעילים. זה חלק מהחבילה. וחוץ מזה, אנחנו לא בגן, די לרוץ לגננת בכל פעם שמישהו אומר עלינו שאנחנו פויה.
(עמליה רוזנבלום, תקינות פוליטית לא אינטליגנטית, עיתון ‘הארץ’ 13.9.2012)
4. “כבוד בסיסי לזרים”
זה איזה כבוד בסיסי לזרים, גם כאלו ממגזרים אחרים, אפילו כאלו שהם לא מ’העם הנבחר’, ואפילו כאלו שאינם ‘אוברמענטשים’, יפי בלורית ותואר. אז מאיפה לי לדעת, אם תקינות פוליטית זה טוב או רע? אחרי שתהיה לנו קצת, אולי תהיה לי דעה אם זה עוזר לפתור את הבעיות האלו, או רק צובע אותן בצבעי פסטל.
(מתוך הבלוג של רותי מורין)
5. “בטלו את המילה – וביטלתם את הגזענות והאפליה”
זה בדיוק מה שמנסים לעשות אנשי הפוליטיקלי קורקט: לבטל את המילה במקום להתמודד עם הבעיה.
בארצות הברית, כידוע, אסור יותר לומר את המילה Nigger (אלא אם כן אתה שחור, ואז זה בסדר גמור). למה? כי כך קראו הלבנים לשחורים בזמן העבדות. בטלו את המילה – וביטלתם את הגזענות והאפליה כבמטה קסם. פוף!
(עודד כרמלי, “מדברים אל הקיר” Mako 11/08/15)
6. “זהות מביאה לידי רוע”
דומה כי התרבות שאירופה מעוניינת להגן עליה יותר מכל היא עולם תקין פוליטית המעוגן בפוסט זהות… איזו סיבה יש לאירופה להסכים להתכחש לנורמות התרבותיות שלה עצמה? איזו סיבה יש לה למוסס את תרבויותיה הלאומיות ולהתיר את קשריה עם העבר והעתיד למען תרבויות אחרות או למען אזרחות גלובלית? מדוע אין אירופה מתנגדת בתקיפות לקהילה הלא דמוקרטית הזאת שצמחה בקרבה?
כאן עלינו לחזור אל הלוגיקה של הפוסט זהות:
זהות מביאה לידי מלחמה; מלחמה היא רוע: לכן , זהות מביאה לידי רוע.
(נתן שרנסקי ושירה וולוסקי-וייס, ‘בזכות הזהות: תפקידה החיוני בהגנה על הדמוקרטיה, עמודים 62-61)
הידעת?
על ההבדל בין מכבסת מילים ותקינות פוליטית:
כל דיפלומט מתחיל יודע, כי המילים הן אחד האמצעים רבי העוצמה שיש ב’ארגז הכלים’ עמו הוא מתייצב לנוכח המיקרופונים. כך: ‘פגישה טובה’, ‘אופטימיות זהירה’, ‘בודקים כיוונים פעולה עתידיים’, ו’מדינת ישראל תגיב בזמן ובמקום הראוי’, הפכו למטבעות לשון שגורות, המערפלות במכוון את התמונה המדויקת, או מייצרות תמונה חדשה לגמרי.
מהו אם כך ההבדל בין ‘מכבסת מילים’ ו’תקינות פוליטית’?
לדברי רוביק רוזנטל [4] מכבסת השפה משרתת אינטרסים של קבוצת כוח החוברת לאמצעי התקשורת,
תקינות פוליטית היא כלי של החברה האזרחית להגן על הקבוצות החלשות בתוכה, כלומר: היא מתמודדת עם קבוצות הכוח ההגמוניות.
[1] אשת איוב מדרבנת את בעלה לחטוא בקללה ולהיפטר מן העולם הזה. תחת הנקיטה במילה קללה משתמשת אשת איוב בלשון נקיה: ברך אלוקים ומות.
[2] פסחים ג’ ע”א: “דאמר ר’ יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר “ו מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה”.
[3] מאו טה צונג, 1893-1976 , שלט ביד רמה בסין החל משנות הארבעים ועד ליום מותו. שימש בתפקיד מפתח במהפכה הקומוניסטית בסין ואחראי לרעב והרג של מיליונים רבים במדינה.
[4] רוביק רוזנטל, תקינות פוליטית ומוגבלות, עט השדה ינואר 2016, עמ’ 4-12.
