"אָדָם לְעָמָל יוּלָד": מה אנחנו מפסידים בקיצור הדרך הטכנולוגי?
הבינה המלאכותית מאפשרת לדלג על שלבים ולהגיע לתוצאות במהירות חסרת תקדים. רועי ויסמן טוען שדווקא עכשיו נדרש חשבון נפש: כיצד ליהנות מהטכנולוגיה בלי לוותר על המאמץ, החשיבה וההתנסות שבונים את נפש האדם.
חגי תשרי מביאים איתם מסורת עתיקה של התבוננות פנימית וחשבון נפש נוקב. השנה האחרונה הביאה עמה קפיצה טכנולוגית אדירה בנירמול הבינה המלאכותית בחיינו.
אנחנו פותחים את השנה העברית ואת שנת הלימודים עם השינוי המבורך והדרמטי הזה. ראוי לעצור לרגע להתבוננות עמוקה על המציאות הנוכחית, לברר לא רק כיצד אנו משתמשים בטכנולוגיה, אלא מה קורה לנפש האדם שנחשפת להישגיה המהירים.
כדי להבין את הדילמה הזו לעומקה, ראוי לחזור לסצנה קולנועית אחת שחזתה את מציאות ימינו באופן מדויק.
באחת הסצנות המפורסמות בסרט "מטריקס", ניו מתעורר לאחר שסדרת קבצי נתונים הוזרקה ישירות אל מוחו. הוא פוקח עיניים בתימהון ומכריז בביטחון: "אני יודע קונג פו!". אולם מיד לאחר מכן, בקרב האימונים, מורפיוס מביס אותו שוב ושוב. הקרב הזה מלמד את ניו שיעור קיומי: הזרקה מיידית של נתונים אינה חכמה, וידיעת הכללים אינה שקולה להתגלמות שלהם בגוף ובנפש. ללא תרגול, ללא חיכוך, ללא מאמץ ונפילות – המידע נשאר מעטפת חיצונית בלבד.
נדמה לעיתים שאנחנו חיים כיום בתוך הסצנה הזו. המהפכה הטכנולוגית והתקדמותם המרהיבה של מודלי הבינה המלאכותית מעניקות לנו אשליה שאפשר לדלג על שלבים. כל שאלה זוכה למענה מיידי, כל ניתוח מורכב מזוקק בשניות, וכל תפיסת עולם ניתנת לסנכרון בלחיצת כפתור. אך החוויה המהפנטת הזו גם מציבה לפתחנו פיתוי מסוכן: להתייחס אל נפש האדם ואל תהליך החינוך כאל עוד מערכת הפעלה שניתן להפעיל אצלה "עדכון גרסה".
כדי להבין לעומק על מה מדובר, נסו להיזכר בעבודה שכתבתם או משימה שחקרתם לעומק טרום עידן הבינה המלאכותית. האם הידע והתוכן נשארו אצלכם, האם רכשתם אותם? אילו מיומנויות והרגלי עבודה קניתם במהלך ההכנה והכתיבה? לעומת זאת, תשוו את חווית הלמידה הזאת עם משימה שביצעתם לאחרונה בעזרת הבינה. כאשר מעמידים את שני תהליכי הלמידה אחד מול השני, אפשר לזהות גם את היתרונות: את הנגישות, היעילות והפשטות של העמידה במשימה; אך לצדם בולטים החסרונות והדברים שאיבדנו בדרך – היסודיות, ההכרח לחשוב בעצמנו, המחויבות והלמידה שחייבה אותנו להתאמץ כדי לעמוד באתגר.
הקלות והזמינות של הצ'אט הופכות את השימוש בו לפיתוי שקשה מאוד לעמוד בפניו. הבינה המלאכותית היא כלי מופלא היודע להשלים אותנו בדיוק במקומות שבהם אנו מתקשים. אך דוקא כאן טמונה נקודה מהותית: אם נקודת החוזק שלי היא התוכן והמקוריות, אין סיבה להעביר אותה למכונה. ולהפך: אם ניחנתי בעין עיצובית ובסגנון אישי בעל חותם ייחודי, חבל לרוץ ישר למחוללי העיצוב. לכל אדם יש מרחב ייחודי שבו הוא מביא את עצמו לידי ביטוי, ולא נכון לוותר עליו בקלות רבה כל כך לטובת האלגוריתם. כשאנחנו מאמצים רגע של השתהות וממשיכים לטפח את החוזקות ואת התשוקות הטבעיות שלנו – אנחנו שומרים על הנשמה ולא מאבדים את עצמנו בתוך הטכנולוגיה.
המוח האנושי אינו פועל בקיצורי דרך. למידה אמיתית המשנה את מבני התודעה והאישיות אינה נבנית מצריכת נתונים פסיבית, אלא מתרחשת דווקא דרך מאמץ, שהות ועיכול איטי. כשאנו מציפים את התלמיד בתשובות מן המוכן בלחיצת כפתור, אנו מייצרים תופעה מנוונת של "עצלות קוגניטיבית". נוצר מצג שווא של התקדמות, בעוד שבפועל מעגלי החשיבה העצמאית, הניתוח והדמיון נותרים ללא תרגול.
חז"ל זיהו את הסכנה הזו כבר לפני אלפי שנים. בתלמוד הבבלי (מסכת עבודה זרה, דף י"פ, עמוד א') מובאים דבריו הנוקבים של רבא: "דַּאֲמַר רָבָא: אִם עוֹשֶׂה אָדָם תּוֹרָתוֹ חֲבִילִין חֲבִילִין – מִתְמַעֶטֶת, וְאִם קוֹבֵץ עַל יָד – יִרְבֶּה". רבא מנסח כלל ברזל בהתפתחות הרוחנית והשכלית: מי שמנסה לבלוע את החכמה ב"חבילות" גדושות ומהירות – חכמתו מתמעטת ונעלמת, משום שהתודעה אינה מסוגלת לעכל אותה.
רבא מדייק זאת מתוך הפסוק בספר משלי (פרק י"ג, פסוק י"א): "הוֹן מֶהָבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה". כפי שנכסים שבאים בקלות ללא עמל נוטים להתפוגג במהירות כהבל פה, כך גם הידע. רק מה שנצבר "קובץ על יד" – מעט-מעט, בסבלנות, מתוך עמל ושהות – הופך לקניין יציב ובר-קיימא.
בדיוק כמו שאמר שלום חנוך:" מה שבא בקלות – באותה הקלות יעלם"
ימי הרחמים והסליחות קוראים לנו לעצור את המרוץ של חיינו, ולעשות חשבון נפש מעמיק. זה הזמן המתאים לברר כיצד אנו מאמצים את הטכנולוגיה המופלאה ככלי עזר, מבלי להקריב על מזבחה את האנושיות שלנו. חינוך, זהות ועומק נפשי אינם נבנים באקספוננציאליות טכנולוגית, אלא כמו החצב מבשר הסתו, עשר שנים של המתנה, עיבוי שורשים וסבלנות, שרק בסופם מגיעה פריחה שמשמחת את הלב. מוטל עלינו להחזיר לתלמידינו ולעצמנו את הכבוד למאמץ, לחיכוך ולתהליך ההדרגתי, כי את הזמן הנדרש לנפש להעמיק שורשים, שום אלגוריתם בעולם לא יוכל לקצר.
הטכנולוגיה יכולה לסייע לנו ולקדם אותנו. אל לנו להשתמש בה כדי להחליף את היכולות הטבעיות שלנו ולטשטש את היעוד שלנו בעולם.
רועי ויסמן הוא כותב תוכן בארגון יסודות לחינוך, תורה ודמוקרטיה