איזה מן ביטוי זה “פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ”? איזה כיבוש נדרשים בני האדם לעשות בעולם שרק הרגע נברא? ובכלל, מה מקומו של ביטוי “מלחמתי” שכזה ברגעים מרוממי נפש כאלו של יצירת שמיים וארץ?
נחמה ליבוביץ’ מעניקה זווית ראיה מעניינת על הדברים: “אין כיבוש הנאמר כאן, כיבוש מידי אדם, אין פירושו – מלחמת אדם באדם, לרע לו, אלא כיבוש מידי השממה; לא פעולת הרס והשמדה, אלא פעולת בניין ותיקון עולם, פעולה ציויליזאטורית, שעבוד כוחות הטבע, ריסון בעלי החיים, תרבות הצמחייה, ניצול אוצרות טבעיים, שהרי ‘לא תהו בראה – לשבת יצרה'”
דברים אלו מתחברים לדרישה אשר מקבלת ביטוי בדברי המדרש: “בשעה שברא הקב”ה את אדה”ר, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר ליה, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך” ובעצם מעמידה אותנו מהרגע הראשון כבני אדם עם חזון ומשימה ולא רק כניצבים בסיפור.
