המנון "התקווה" מושר לעיתים קרובות מתוך הרגל, ללא תשומת לב למשמעות העמוקה של מילותיו. שיעור זה נועד להפוך את ההמנון מטקסט היסטורי ל"מפת דרכים" זהותית ואקטואלית. דרך חקר בקבוצות, התלמידים יגלו כיצד ההמנון מקפל בתוכו ערכים ומוסר
העדרותו הכמעט מוחלטת של משה רבנו מההגדה של פסח, הינה נקודת מוצא לדיון פדגוגי בשאלת מעמדו ותפקידו של הפרט אול מול הכלל בעיצובם של תהליכים היסטוריים מכריעים.
יום הזיכרון משמש כ"עיר מקלט" של אחדות. המטרה היא להעמיק את הבנת התלמידים בנוגע למהות השותפות הישראלית לאור יום זה ולעבור מהזדהות רגשית בלבד , לשותפות המשלבת בין הזהות היהודית לערכים דמוקרטיים וממלכתיים.
השיעור מתחיל בשאלה מדוע נקבע יום השואה לתאריך כ"ז ניסן, ממשיך בשאלה של עיצוב זיכרון היום , במתח בין שואה לגבורה ובשאלה מהי גבורה ומסיים בהבדלים בין תודעת השואה ברוח הציונית של קום המדינה לבין תודעת השואה כיום.
אנו נמצאים בעיצומה של מלחמת שאגת הארי. בעוד חיילנו נלחמים באומץ בחזית באיראן, ישראל מותקפת באופן יומיומי והלימודים מתקיימים ממרחק. תלמידנו מוצאים את עצמם בבתיהם, ללא שגרה קבועה, עם שיעורים מרחוק בלבד.
יסודות בתקשורת
הבחירה בירושלים כעיר בירה – הן של דוד המלך, הן של דוד בן גוריון – אינה
מובנת מאליה ונולדה מהעדפה של ערך ממלכתי על פני שיקולים כלכליים או ביטחוניים
יום לפני פורים עם ישראל צם ומתענה בתענית אסתר, שאינה מופיע במגילה. הסברים רבים ניתנו עם השנים למהותו של הצום ולסיבה שהוא מתקיים. בשיעור זה נבחן את ההסבר השונים, נכיר את סיפור המגילה ונציע רעיון חדש-ישן, ששם את האחדות כמוקד
בכ"ב בשבט חל יום העליה לקרקע שבה בסופו של דבר הוקם גוש קטיף. ב2005, לאחר תוכנית ההתנתקות ועזיבת ההתיישבויות היהודיות ברצועת עזה, הוקדש כ"ב בשבט ליום גוש קטיף, על מנת לזכור את הקהילות שחיו שם והערכים שהן ייצגו.
יום גוש קטיף במערכת החינוך נקבע לכ"ב בשבט, יום העלייה לקרקע של ראשון היישובים בגוש – נצר חזני. בפעולה זו נעמוד על חשיבותו של הזיכרון, כיצד מעצבים אותו וכיצד מנחילים אותו לדורות הבאים.
