יהדות חופשית מפוליטיקה: היא קשה יותר לקיום, אבל מפעימה עד מאוד!

יהדות חופשית מפוליטיקה: היא קשה יותר לקיום, אבל מפעימה עד מאוד!

לאחרונה הייתי בטיול בארה"ב. ראיתי בטיול דברים, שכבר ראיתי בעבר, אבל כשרואים אותם באופן טבעי הם יפים יותר.

דברים שהחופש נוסך בהם יופי.

הראשון הוא דוב, שלפתע יצא מן היער לפנינו;

השני הוא אורח החיים היהודי:

– פגשתי חב"דניק, שגייס תרומות, ובנה מקווה בעצמו. מקווה יחידי ברדיוס של 200 מייל.

– פגשתי חמישה יהודים קונסרבטיבים (4 גברים ואישה), שנפגשים כל בוקר ל'מנין' שחרית.

אנחנו רגילים בארץ, שכל הצרכים הדתיים שלנו מסופקים על ידי המדינה. ישנן מערכות מסודרות, שדואגות למקוואות, לכשרות, לחינוך יהודי, ומנין הוא דבר זמין ברוב חלקי הארץ. בחו"ל האחריות מוטלת על יחידים וקהילות, ויש בזה יופי, ואפילו קדושה.

אז מה הקשר בין דב בטבע למקווה ומניין של חמישה אנשים?

נוח יותר לראות דוב בגן חיות. הוא כלוא בכלוב מסודר, ואפשר להסתכל בכל עת שתרצה וכמה שתרצה, אבל זה איננו מרגש כמו מבט חטוף על דב בטבע.

מסתבר, כי גם את החיים היהודיים ניתן לנהל ב'כלוב' או ב'טבע':

בפרשת שופטים מסדירה התורה את מערכות השלטון: השופטים, המלך, הכוהנים והנביא.

ביחס לכוהנים התורה מסתפקת כאן בקביעה שאין להם נחלה.

לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל; אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן. " (דברים י"ח א).

מדוע?

הסיבה נעוצה בפסוקים שכתובים בפרשת המלך: וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ, וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"(דברים י"ז יח).

המלך אמור לכפוף את עצמו אל הכוהנים, נושאי התורה. למלך יש סמכויות הפקעת נחלה, וכל ישראל תלויים בו כלכלית וארגונית. אילו הייתה לכוהנים נחלה, הם היו ככל בעלי נדל"ן, בעלי שאיפות כלכליות והיו תלויים במלך. כאשר אתה בעל אינטרס ותלוי במלך, אינך יכול להדריך אותו בדרך התורה באופן חופשי ומשוחרר.

ובאין נחלה מי ידאג לכהן? – כל אחד מאיתנו!
"וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח… וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן-לו, כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ…" (דברים י"ח ג-ה).

יהדות חופשית מפוליטיקה מחייבת אחריות אישית של הפרט. כמו החב"דניק שהקים מקווה, או המניין הלא מנייני – אך המרגש, שאותם יהודים ארגנו לעצמם.

שירותי הדת במדינת ישראל תלויים פוליטית וכלכלית במלכות – במדינה. יש בזה משהו נוח, מסודר ונגיש כמו דב בכלוב. אך דווקא בחו"ל, שם האתגר של החיים היהודים גדול יותר, היהדות נקייה יותר, חופשיה מתלות בפוליטיקאים, והאחריות מוטלת על כל יחיד. היא קשה יותר, אבל מפעימה כמו דב חופשי.


אורי עופרן- נולד וגדל בירושלים. למד בישיבת הר עציון, בבית מורשה ובאוניברסיטת בן גוריון.
הקים את בית המדרש "דרומא" באוניברסיטת בן גוריון, כיום מלמד אורי במסגרות שונות.

 

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

אולי יעניין אותך גם

מבכה

איך מדברים על מה שאסור?

מאמר מתוך ידיעון פורים תשע"ו- "מילים מתחפשות- פולטיקלי קורקט" בדיחות מילואים "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו", מצטטת הגמרא משמו של רבי יהושע בן

להמשך קריאה >>