שאלות ותשובות

לא הצלחת למצוא תשובה לשאלה שלך? אין בעיה!
שאל את שאלתך כאן והמומחים בתחום יענו לך עליה!

הזכות להפגין- עד היכן? לאחרונה מתנהל וויכוח לגבי ההפגנות נגד קצינים ופקידים שהיו שותפים להתנתקות. עיתונאי דתי אחד התנגד להן וראה בהם ניסיון לסתימת פיות, אך הרבה אנשים הגיבו וטענו כי זו חלק מזכות המחאה השמורה לכל אדם במשטר דמוקרטי. עם מי הצדק? אורי מירושלים

אורי שלום-
לכל אדם במשטר דמוקרטי שמורה זכות ההפגנה, אך כמו כל זכות אחרת, היא אינה בלתי-מוגבלת. כל הפגנה דורשת אישור של המשטרה, ובמידה והיא מתקיימת מול מעונו הפרטי של איש ציבור, ניתן להגבילה מבחינת מספר משתתפים ושעות ההפגנה. בוודאי שזכות ההפגנה אינה יכולה לשמש ביד קבוצה כזו או אחרת אמצעי לרדת לחייו של אדם.
בשורה התחתונה צריכים לבדוק כל מקרה לגופו: מותר להפגין ולמחות אך אסור למרר את חיי האדם ומשפחתו. בשם זכות ההפגנה בוודאי אסור לפגוע ברכוש. ידוע לנו על איש ציבור שבא לבקר את משפחתו ובינתיים נוקבו צמיגי מכוניתו. זוהי בוודאי לא הפגנה מבחינה יהודית חובת המחאה בוודאי אינה מתירה איסור אונאה ופגיעה ברכוש. ממחלוקת הלל ושמאי אנו למדים כי הדעה ה"צודקת" נבחנת ביחס אל הדעה ה"מוטעית". וזה אף קנה המידה לקביעת ההלכה כשיטה זו אחרת. צדק מי שכתב שהנזק לציבור הדתי מהשתקה בכוח של דעות וגישות יהיה גדול. ניתן בהקשר זה להפנות לדבריו הנכוחים של הנצי"ב בהקדמתו לפירוש העמק דבר, כי החורבן בא מאנשים ששללו לחלוטין את מי שלא חשב כמותם וראו בו כופר ואפיקורס. גם עיקרון צריך להילקח בחשבון כשאנו מעצבים את גבולות המחאה.
בברכה,
ד"ר זוהר מאור.

מצעד הגאווה שאלה לכבוד יסודות אתם אומרים שאתם עוסקים ביהדות ודמוקרטיה. אני לא מבין איך יהדות ודמוקרטיה יכולים להיפגש בכלל? הרי הדמוקרטים תומכים במצעד הגאווה בשם "חופש הביטוי" המקודש? איך מי שיש לו אפילו קצת נשמה יהודית יכול בכלל לקבל זאת? ה"כועס"

שלום לך ה"כועס"

ראשית אני רוצה לומר שלפעמים מותר גם לכעוס.

אבל עכשיו לגופו של עניין.

הדמוקרטיה אכן רואה בחופש הביטוי ערך חשוב מאוד. מספיק להיזכר במשטרים רודניים שבהם אנשים שהביעו עמדות שלא היו נוחות לשלטון נשלחו לכלא, לסיביר ולעיתים גם הוצאו להורג.

אבל, למרות החשיבות הגדולה בחופש הביטוי, הוא אינו ערך מוחלט. גם הדמוקרטיה מכירה בכך שיש ערכים נוספים שיש להם חשיבות. אתן לך דוגמה לדבר. הדמוקרטיה רואה בשוויון דבר חשוב מאוד ולמרות זאת רוב המדינות הדמוקרטיות בעולם הן מדינות לאומיות שנותנות עדיפות למסורת ולתרבות

הלאומית למרות שגרים בהן גם הרבה אנשים אחרים. במדינת ישראל קיים חוק השבות שמעדיף באופן ברור יהודים העולים לארץ על פני גויים. דבר זה אינו מונע מישראל להיות דמוקרטיה.

עיקרון זה יפה גם למקרה שלנו. הדמוקרטיה מכירה בכך שיש ערכים נוספים שיש להגן עליהם. ירושלים היא עיר קדושה ליהדות כבר 3,000 אלפי שנים וגם היום היא שונה באופיה מתל אביב או מערים אחרות. חופש הביטוי ייפגע באופן מזערי מאוד, אם מצעד הגאווה, שבא לשאת דגל הנתפס בעיני מאמיני התורה כתועבה, יתקיים בתל אביב או במקום אחר.

לפיכך, ישנם גם הרבה תומכים בדמוקרטיה שמתנגדים לקיום מצעד הגאווה בירושלים.

לפיכך, אם בסופו של דבר יתקיים המצעד גם אני אהיה בין המפגינים נגדו.

עם זאת חובה לזכור ולהזכיר שהמחאה חשובה גם מהתורה וגם היא זכות דמוקרטית יסודית אבל אלימות

מסוכנת ואסורה

בברכה

הרב דוד עצמון

היחס להאשמות כלפי הנשיא קראתי לפני מספר שבועות כי רב חשוב חיזק את ידי הנשיא קצב וטען כי ההאשמות נגדו הן האשמת שווא. זמן קצר לאחר מכן המשטרה המליצה להעמידו לדין – למי עלי להאמין, למשטרה או לרב? מאיר, פתח-תקווה

למאיר היקר, שלום וברכה.

ראשית, במשטר מתוקן נהנה כל אדם מחזקת חפות (זכאות), עד שהוכחה אשמתו. בשנים האחרונות מסתפקים כלי התקשורת בהגשת המלצות המשטרה או אפילו בתחילתה של חקירה בכדי להכריז על אדם כאשם. זוהי התנהגות פסולה שאיננו צריכים לחקות. מן הראוי, ביחס לכל אדם, לתת לנאשם הזדמנות להוכחת חפותו בבית משפט.

גורמים שונים טוענים כי אנשי ציבור, ובמיוחד אדם רב- מעלה כמו נשיא המדינה, צריכים לשמור על רמה גבוהה ביותר של נקיון כפיים וטוהר מידות, ולכן די בהמלצה להגשת כתב אישום או להחלטת היועץ המשפטי בישראל על הגשת כתב אישום כדי שיצטרכו לפרוש מתפקידם. רק אז יוכלו כאזרחים פרטיים ליהנות מחזקת חפות עד שיגזר דינם בבית משפט.

מתוך עיון בדברי הרב נראה כי הוא לא בא לשלול את דברי המשטרה. דבריו יוצאים מתוך ההנחה שהנשיא הוא נציגו המובהק של הכלל, ומתוך כך מן הראוי שכבודו יוגן באופן מיוחד. מן הראוי להעיר כי במדינות רבות הנשיא (שלעתים הוא דמות יצוגית יותר, כמו בצ'כיה, ולעתים הוא ראש מערכת השלטון, כמו בארה"ב) נהנה מחסינות מרחיקת לכת והדחתו עקב מעשה פשע היא מעשה מסובך ביותר מבחינה חוקתית. הדבר נובע מתוך התפיסה שלמרות הערך החשוב של השוויון בפני החוק, יש חשיבות גם לקיומם של סמלים לאומיים ואזרחיים שעימם יוכלו כולם להזדהות. גם בארץ היו מספר דוברים שטענו כי אף אם יורשע הנשיא קצב, על הנשיא הבא לחון אותו מייד.

מן הצד השני, ניתן לטעון כי אם אכן יואשם קצב או אף יורשע בעבירות המיוחסות לו – בהן עבירות אונס, הרי שחומרת העבירות ברמה המוסרית והתורנית כאחד1 צריכה לגרום לדרישה שימוצה עמו הדין, "למען יראו וייראו".

מכל מקום גם הרב שציינת לא כתב מילה בדבריו שיש בה הבעת אי אמון נגד המערכת המשפטית.

בציפיה לבשורות טובות,

ד"ר זוהר מאור.
 
[1] כדאי לעיין בסוגיה של סנהדרין דף ע"ד לגבי יהרג ובל יעבור!

סימון הקו הירוק בספרי הלימוד של תלמידי ישראל לאחרונה החליטה שרת החינוך יולי תמיר להכניס את סימון הקו הירוק לספרי הלימוד של תלמידי ישראל. האם אין בכך כדי לקעקע את זכותנו הנצחית על ארצנו, שהובטחה לאברהם אבינו בברית בית הבתרים? אבישי מירושלים

שלום אבישי:
שאלה טובה שאלת, עמדתה של שרת החינוך היא שהגבול המוסכם של מדינת ישראל, כפי שנקבע בהסכמי הסכמת האש שנחתמו בין ישראל למדינות ערב שלחמו עמה, בשנת 1949 - הוא הקו הירוק. כמובן שכל מורה או תלמיד יוכל לטעון כי שטח גדול הרבה יותר - אולי עד הפרת והחדקל הובטח לעם היהודי ושייך לו באופן אמיתי. אולם, סימון המפות, לפי שיטתה אמור לכלול גבולות מוסכמים בלבד

מן הראוי לציין שלא מעטים, גם אלו שאינם דוגלים בעמדות ימניות חולקים עליה וטוענים כי הסכמי הפסקת האש לא זכו למעמד רשמי בין-לאומי, ולפיכך לקו הירוק, לפחות בחלק מן המקומות אין משמעות.

לגופו של עניין ברור כי ההקשר של החלטה זו אינו גאוגרפי אלא פוליטי.

וכאן עולה השאלה עד כמה יש לשר זכות לקבוע החלטות מעין אלו.

לכאורה שר החינוך אמור לשאוף לחנך לערכים. מאידך, מי קובע מה הם הערכים שאליהם יש לחנך. כל זמן שמדובר בערכים שלגביהם יש הסכמה כללית, למשל זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית, הדברים פשוטים. אולם, ברגע שנכנסים לנושאים שלגביהם יש חילוקי דעות עמוקים כגון הגבולות של המדינה יש קושי. לצערנו, עדיין אין מסורת במדינת ישראל בשאלה מי מחליט על הערכים אותם מלמדים. ומה שקורה הוא שכל שר מנסה להשפיע לפי דעותיו. גם שרים דתיים לא הססו להשתמש בזכות זו.

ברור כי אם רצון הבוחר יהיה שונה, ולמשרד החינוך יכנס שר אחר (או שרה אחרת) הוא יוכל להפוך את ההחלטה. לא נראה כי ההבטחות הכתובות בתורה מושפעות מתנודות מעין אלו. מכל מקום, מימוש ההבטחות בדור כזה או אחר מושפע מהחלטות פוליטיות, ולפיכך כל צד מצווה לגייס את כוחו הפוליטי על מנת להשפיע עליהן.
 
בברכה, זהר.

החרם על חברת "אל-על" שלום וברכה. לאחרונה שמענו שגורמים חרדיים מאיימים בחרם על "אל-על" בגלל טיסה שהתקיימה בשבת בשל השביתה בשדה התעופה. האם אמצעים כאלו קבילים מבחינה דמוקרטית? דידי

"אל-על" היתה במשך שנים ארוכות חברה ממשלתית. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים של מנחם בגין עם אגודת ישראל נקבע כי החברה לא תטוס בשבת. לטענת רבים החברה טסה בפועל בשבת דרך חברות-בת שלה, כך ששמירת השבת של המוביל הלאומי הישראלי היתה מראית עין בלבד. לאורך כל שנים אלו עלו טענות כנגד ההסכם בשל "כפיה דתית".

בחמש השנים האחרונות עוברת "אל-על" תהליך הפרטה, וכיום כרבע ממניותיה נמצאות בידיים פרטיות. ההנחה היא שברגע שרוב המניות יהיו ביד הבעלים הפרטיים, שיקול הנסיעה בשבת יהיה כלכלי בלבד. אין כל מניעה - מבחינה דמוקרטית טהורה - בשוק חופשי כי קבוצה מאורגנת של צרכנים תשתמש בכוחה הכלכלי בכדי לכפות תנאים על גוף כלכלי. לחצים מסוג זה בעולם גרמו לכך שיצרני קוסמטיקה, למשל, התחייבו לא לכלול מרכיבים שנוסו על בעלי חיים במוצרים שלהם. כשליש מנוסעי "אל-על" הם דתיים או חרדים כך שהחרם יכול להצליח.

כמובן שכל גוף הנוקט בצעד זה צריך להביא בחשבון שכל צעד שנעשה במסגרת הדמוקרטיה פתוח לכל הצדדים ולכן, גם גופים חילוניים עשויים להתארגן ולהחרים, למשל, מוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון. אם כללי משחק אלו מקובלים ורצויים על יוזמי החרם על "אל-על" (או אלו שיצטרפו אליו), אז מבחינה דמוקרטית אין מניעה בכך.

נקודה נוספת שחשוב להדגיש: "חוק שעות עבודה ומנוחה" מבטיח לכל יהודי זכות לא לעבוד בשבת. זהו חוק מוסרי שגם מבטא את יהדותה של המדינה. גם אם תחום התעופה לא כפוף לחוק זה, אולי כדאי להיאבק לכך שבשבת יעבדו ב"אל-על" ובשדה התעופה בכלל רק עובדים לא יהודים.

ד"ר זוהר מאור