פרשה בקטנה לפרשת דברים

פרשה בקטנה לפרשת דברים.

תחילת המאה העשרים ואחת האירה את פניה למערכת המשפטית בישראל. במדינת 'ארבעת השבטים' 80% מהציבור נתן את אמונו בבית המשפט העליון, מה שאפשר לשופט אהרון ברק לומר כי "אין לנו, לשופטים, לא חרב ולא ארנק; כל שיש לנו, הוא אמון הציבור בנו". (טקס מינוי שופטים 2005). ברור שכעת, קיץ 2019, התמונה שונה לחלוטין. הפופולריות של אחד המוסדות החשובים במדינה בירידה טלולה. אחד מכל שני ישראלים איבד את האמון במערכת המשפט.

אמון הציבור במוסדות השלטון חשוב לאין ערוך בתרבות דמוקרטית. האמון מבטיח את מעורבות הציבור והאחריות שהעם חש כלפי ההתרחשות הציבורית, אבל גם מבטיח שהמנהיגים לא יהיו עסוקים תדיר בדעת הקהל ויתפנו למשימות חשובות אחרות. האם יש נוסחה מנצחת שתבטיח את אמונו של הציבור? לא ברור, אולם בפרשת דברים מתעד משה את ההיסטוריה של הנחת האדנים למערכת המשפט הישראלית, ואולי שם טמון הפתרון: "וָאֹמַר אֲלֵכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  לֹא-אוּכַל לְבַדִּי, שְׂאֵת אֶתְכֶם... אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וִידֻעִים--לְשִׁבְטֵיכֶם; וַאֲשִׂימֵם, בְּרָאשֵׁיכֶם." (דברים א ט', י"ב-י"ג).

אנשים חכמים נבונים וידועים. אלה ראויים לשבת על כס המשפט על פי פסוקי התורה. עם המילים הללו ניתן ללכת לכיוונים שונים, הנה הצעתו הפרשנית של הרמב"ם:

"הרי הוא אומר "אנשים חכמים ונבונים"  הרי בעלי חכמה אמור.  "וידועים--לשבטיכם" (שם), אלו שרוח הבריות נוחה מהם; ובמה יהיו אהובים לבריות, בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ומשאן ודיבורן בנחת עם הבריות." על פי הרמב"ם הכישורים האינטלקטואלים הם רק הקומה הראשונה בתכונות הנדרשות לכהונה כשופט. הקומה השנייה הם כל אותם הכישורים שיש בין כל מנהיג וצאן מרעיתו, כאלה המייצרים דמויות מופת ושיעור קומה.

ועוד הערה חשובה לסיום. לתקשורת תפקיד חשוב מאין כמותו בתיווך בין מוסדות השלטון והציבור. בוודא בתקופה מתועדת כשלנו. מה היה הרמב"ם מוסיף לכתיבתו לו חי בימינו? על מי היה מטיל את האחריות להבטיח כי אנשים 'שרוח הבריות נוחה מהם' יאיישו את תפקידי ההנהגה, אך לא פחות מכך, יקנו את מקומם בלב הבריות?

שבת שלום,

תניה רגב וצוות יסודות.