פרשה בקטנה לפרשת קדושים

האם נורמות חברתיות שונות בעולם דתי ובעולם חילוני?

פרשה בקטנה לפרשת קדושים,

לזכרו המבורך של הרב אהרון ליכטנשטיין.  

 

ביטוי כפול פנים חותם את פסוקי פרק י"ט בספר ויקרא.

מחד "אני ה'" ולצדו "אני ה' א-לוהיכם".

חתימה כפולה זו כורכת את הציוויים כולם

לדבר הא-ל.

כך, גם הוראות בעלות צביון דתי מובהק

דוגמת האיסור לפנות אל האובות והידעונים

או האיסור לאכול פיגולים,

וגם הוראות בעלות צביון חברתי מובהק

דוגמת האיסור ללכת רכיל או לשנוא את אחיך בלבבך,

כולן כולן נאספות תחת ההנמקה

"אני ה'" / "אני ה' א-לוהיכם".

 

המצוות החברתיות קיימות בתרבויות שונות

ומלוות את התרבות האנושית החל מראשית ימיה.

מה הערך המוסף שיש לנורמות חברתיות

דוגמת נתינת הצדקה או איסור הלנת שכר,

שעה שהן יונקות מן החובה הדתית – "אני ה'" ?

 אחת התשובות לשאלה זו קיימת בדבריו הבאים של הרב ליכטשנטיין

שנלקח לבית עולמו לפני שנתיים ימים:

 

"הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק תמיד נוהג להדגיש שבעוד שבמסורת

הכללית נוהגים לדבר על "כבוד האדם"

הרי שאצלנו מדברים על "קדושת האדם"

ממד של קדושה שהוא הבסיס והתשתית,  וה"כבוד" כרוך בו.

מבחינה זו ההומאניזם הדתי שלנו שונה מההומאניזם החילוני בשני מישורים.

 כאן מדובר במחויבות,

דאגה לכבוד האדם שאינה מיתרגמת

למונחים חברתיים בלבד.

לא מדובר כאן רק בחיבה שבין אדם לחברו.

בסוגיה בברכות )יט, ע"ב(

המושג מתחלק בחלקו לעניינים ש"בין אדם לחברו" דוגמת כבוד המת"'

אך במקביל הוא מתייחס גם לצורך לשמור

על ניקיון הגוף,  כחלק מהשמירה על כבודו העצמי,

ולא רק מפני שלא יהא מקובל בחברה אם לא יעשה כן.

הווי אומר: האחריות,  ביסודה,

  אינה רק כלפי הזולת , אם כי יישומיה מוּחלים לעתים כלפיו.

 בצד גורם זה קיים המימד הנוסף:

אותה אחריות ומחוייבות כלפי הקדוש־ברוך־הוא"

(הרב ליכטשנטיין, כבוד הבריות, מחניים 5 תשנ"ג, עמ' 13)

 

מה אם כן בין חובות חברתיות בעולם חילוני

ואותן החובות ממש בעולם דתי?

על פי הרב ליכטשנטיין השפה הדתית איננה מתייחסת אל הזולת בלבד,

אלא גם אל האדם עצמו, מעצם זיקתו אל הקודש

ולצד זאת גם בחובה לגלות את אותה האחריות והמחויבות כלפי בורא עולם.

 

שבת שלום

תניה רגב וצוות יסודות.