פרשה בקטנה לפרשת נח.

פרשה בקטנה לפרשת נח.

מי זוכר מתי התפרצו הרשתות החברתיות לחיינו? נדמה שאינסטגרם, פייסבוק, וואטסאפ וטוויטר היו כאן תמיד, אבל בעצם הם שחקני מגרש צעירים, שהפכו חלק מחיינו עוד בטרם התנסחו אתיקה וחקיקה שיכולים להגדיר מחדש את הקשר בין צנעת היד והמקלדת - ופומביות המרחבים הווירטואליים. הרשתות החברתיות הן רק דוגמה אחת לתחומים בהם קיים פער בין המציאות הרוחשת ובין המענה שמערכת המשפט יכולה לתת. לעיתים מדובר בלקונה משפטית – חוסר מענה בחקיקה הקיימת, לעיתים מדובר בחוסר ראיות מספיקות, לעיתים מדובר בהתנגשות בין נאמנויות סותרות – דגמת המקרה של פקודה בלתי חוקית בעליל ועוד כאלה ואחרים.

מה אפשר לעשות כשהלב ממאן לקבל את קוצר ידה של מערכת המשפט במתן מענה לעוול ברור וחד משמעי? אפשר למצוא נחמה בכך שלא הכל מתחיל ונגמר ברשות השופטת. לצד עולם המשפט הפורמאלי מתקיימת מערכת אתית נוספת. מערכת זו יכולה להתבסס על מחויבות דתית, או ערכי המוסר והמצפון האנושיים. יש מי שמאמין כי הצדק, שלא ניתן היה להשיג באמצעות החקיקה המוסדרת, יבוא לעולם – כך או אחרת – באמצעות אותן מערכות מקבילות.

זוהי בדיוק ההנחה העומדת בבסיס הסוגיה התלמודית הדנה באדם שנהג שלא כשורה במקח וממכר, אבל יצא נקי מול החוק:

"כל המטלטלים קונין זה את זה.  כיצד? משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות – אינו יכול לחזור בו, נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות – יכול לחזור בו.  אבל אמרו: מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדבורו"(בבלי בבא מציעא דף מ"ד עמוד א').

מבלי להיכנס לדקויות הסוגיה נאמר כי אותו אחד, שחזר בו מעסקת החליפין של מעות ופירות, עשוי אמנם לצאת זכאי בדיני אדם, אבל בהחלט יהיה חייב בדיני שמים. שכן, אותו הא-להים שנפרע (העניש) את אנשי דור המבול ודור הפלגה, ייפרע אף ממי שאינו עומד במילה שהוא עצמו נתן. "מי שפרע" היא ספק קללה, ספק התראה, ובכל מקרה נשענת על שני מקרי הקצה המופיעים בפרשת נוח: אנשי דור המבול, הפותחים את הפרשה, שחטאם היה בתחום המוסרי: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס " (בראשית ו י"א). ולצדם של אלה, אנשי דור הפלגה החותמים את הפרשה, שחטאם היה (לפי פירושים מסוימים) בתחום הדתי-תיאולוגי: ו"ַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם" (בראשית י"א ד'). כל קשת העבירות, אלה שבין אדם לחברו ואלה שבין אדם לקונו, מגויסת כאן על מנת להניא את האדם מפגיעה בזולת ועל מנת לנחם את הנפגע שבאופן זה או אחר – צדק ייעשה.

שבת מנוחה,

תניה רגב וצוות יסודות.