הקשר הנצחי בין כנסת ישראל ומדינת ישראל

קשתה עלי מאוד הנסיעה לוועידה הנוכחית. אחרי שבוע שלם של עבודה מפרכת בשעורים ובהרצאות חשבתי שעתה נאלץ לפסוח על הוועידה הנוכחית. אבל כיצד אפשר לעבור על מאורע כביר כזה של איחוד שני רעיונות ושתי הצעות, שהיה צריך להתקיים זה זמן רב. לפיכך התאמצתי בכל הכוחות כדי לבוא ולהפגין את הזיקה שלי לתנועה כזאת ולהוכיח שחבר אני לכל אשר יראון.

המיזוג עליו הוכרז בוועידת המזרחי והפועל המזרחי, הוא כמו חתונה, התדבקות של שני בני אדם. ולפי הרמב"ם יש בהתחברות של אישות שתי מצוות: מצוות הקידושין ומצוות פרייה ורבייה. מצוות הקידושין יש בה מלבד הצד ההלכתי, אף רעיון פילוסופי – מיטאפיזי: מכת הבדידות, המציקה לאדם, נפטרת ע"י מצוות הקידושין, וקללת העריות, להישאר ללא יורש, סרה ע"י מצוות פרו ורבו.

יציאה מן הבדידות

איני יודע אם המיזוג שבא עתה לידי ביצוע יפתור את הבעיות הקשות של בדידות וערירות בשורותינו. תכופות נמצאים אנו בבדידות ובדכאון ובעיית היורש, אם הדורות הבאים יטלו מידינו את העול והאחריות ליהדות ולחיים יהודיים שלמים, קשה ביותר. איני יודע אם המיזוג יביא פתרון לכל הדברים הללו. אולם עלינו לחכות ולראות על כל פנים, עלינו לחפש את כל הדרכים כיצד לפתור את הבעייה הקשה הזאת.

לא אחת קרה בהיסטוריה היהודית שרעיונות ובני אדם שונים נתכנסו יחד ונולד משהו חדש, לא רגיל ונצחי. כך קרה בתלמוד שקיבל את תיקונו האמיתי כשנוספו רש"י ותוספות – פשטותו של רש"י ועמקותן של התוספות – ויחד עם זה נעשה דבר אחד, בניין מאוחר וגמור, שהאיר את העולם היהודי.

עומדים אנו עתה בפרשת מדינת ישראל שנתנסתה כה רבות מאז יסודה. זוהי שאלה של מלחמה פוליטית, שיהודי אמריקה יהיו סולידאריים עם ישראל, יתמכו בישראל. ועלינו להבהיר לעצמנו אנו מהו הקשר שלנו עם מדינת ישראל ובאיזו דרך יכולה עזרתנו להיות חזקה ומועילה יותר.

הוד ונצח

מהי מהות הקשר של היהודים עם מדינת ישראל?

לנגד עיניו של היהודי צריך להאיר תמיד הכלל הנצחי: הדבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, באטריבוטים האלו קיים, כדברי חז"ל: מה הוא רחום אף אתה רחום ובו". כשאנו ניגשים לדון על היחס שבין כנסת ישראל ומדינת ישראל יש לנו להסביר את שתי הספירות: הוד ונצח.

הוד זורח, מבריק, ומאיר אף בשקיעה. יפה הוא אף ההוד של דימדומים, של שקיעה. עוד יותר יפה מן האור בגבורתו. אבל הוד אינו פוסק מלהשתנות. הוד שייך לעולם החולף, עובר הוא תהליך בלתי פוסק של שינויים ותמורות. עולם ההוד פושט צורה ולובש צורה. משתנות התפיסות, הדעות וההשקפות. והאדם שותף הוא לאותו תהליך בעולם ההוד. כל דור תורם תרומתו לטראנספורמאציה בעולם ההוד.

זהו המשמע של דור לדור ישבח מעשיך. דור אחד משפר את המעשים של הבריאה לדור השני. הבריאה היא חד פעמית, נצחית. יש מאין, אבל היצירה היא ההשתתפות של האדם. העיצוב אף על ידי האדם איזו צורה מן החומר ההיולי, ההתחדשות התמידית. התורה מדברת על פעולות האדם, על החידוש בהן. כי תבנה בית חדש וכדומה. אלה הן היצירות האנושיות, האמצאות וההישגים בהתקדמות הציוויליזאציה.

נצח. הספירה של נצחיות, אינו משתנה לעולם, בעולם הנצח הכל הוא יציב, מוצק. באחת- נצחי. מה שהיה אמת פעם, הוא אמת היום ויהא כך מהר. מה שטוב היום היה זה אתמול ויהא מחר. מה שיפה היום היה זה אתמול ויהא מחר...

תורה, אמונה, היא מן הספירה נצח. זו היא נצח. יהדות אינה שייכת לעולם ההוד אלא לעולם הנצח. יהדות היא הנקודה הארכימדית שאין להזיזה אבל בה אפשר להרעיד עולם, יהדות היא האינסופיות והסרת השינוי בעולם ההוד המשתנה, ביצירה העוברת שינויים.

מה מקשר אותנו למדינת ישראל?

אני עובר-אורח בניו יורק. ואני טס תכופות מבוסטון באוויר. כשאני יושב כך במטוס אופף אותי מצב רוח מוזר. רואה אני את ההישגים העצומים של הטכניקה, המהירות והדייקנות.

למראה ההישגים העצומים הללו של הטכניקה, מרגיש אני עצמי כאילו אבוד בטוסי כך בין שמים והארץ. האדם מאבד את עצמיותו, מרגיש עצמו אפסי קטן ביקום בכלל העולמות. כי אראה שמך מעשה אצבעותיך... מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו...

ומן המטוס בשדה התעופה של לאגווארדיה, בא אני ישר לישיבה, לאביי ורבא! עולם אחר, אקלים אחר, ואם תשאלו כיצד אני מרגיש בשינוי אקלים פתאומי כזה? טוב מאוד. כשאני מגיע לסוגייה עליה דנו בסורא ובפומבריתא כשאני מגיע לאמיתות הנצחיות, מרגיש אני את עצמי על הקרקע האיתנה. כאן אני בבית, כי כאן אני מעוגן בעולם הנצח.

לאיזה עולם שייכת מדינת ישראל? לעולם ההוד או לעולם הנצח? ניקח נא את הקשר של כנסת ישראל למדינת ישראל... אלו הקשר הזה מעולם ההוד, או היה הקשר של יהודי אמריקה לישראל לא חזק יותר מזה של האירלאנדי האמריקאני לאירלאנד.

אבל הקשר של היהודים לא"י הוא חזק יותר, חם יותר ועמוק יותר לארץ ישראל, מאשר של כל קבוצה לאומית אחרת באמריקה למולדת שלהם מאז. איזו יהודים? היהודים מדור המהגרים הראשון ומדור המהגרים השני. הדור הראשון אין לו לרוב עושר רב. אך הוא עוזר לישראל באנחה. באמת לא יותר מאנחה, אך האנחה ביא עמוקה, לבבית. ומן האנחה הזאת בא הכסף שהדור השני נותן לטובת ישראל, שהוא בדרך כלל עשיר יותר.

דור המהגרים השני ירש כמה ניצוצות מן הדור הראשון. אלה מתבטאים בנתינת כסף לטובת ישראל. הם מפגרים ביותר בעניני יהדות אחרים, ויהדותם מתגלה בתרומותיהם לטובת ישראל. הייתי אומר, שחושי היהדות האבודים משיגים את תרומתם בהחלפתו של אותו חוש עצמי: תעורה לישראל. וזה מספיק כדי לתרום כסף לישראל, אך זה לא מספיק לקרבניה חלוציים.

כי תוליד בנים ובני בנים ומשנתם בארץ. הבני בנים מושרשים כבר באדמה, הניצוצות היהודיים אצלם לוחשים בנוגה חוור.

הדור השלישי המושרש עמוק בארץ ולא קיבל חינוך יהודי, שאין לו מושג על היהדות – מי יודע אם זה יספיק עוד אצלו לקשר עם ישראל, כשהקשר של בני הדור הזה. הוא כבר חלש ביותר, החוט הוא דק ומי יודע אם הוא יעמוד במתיחות, בעומס, שהזמן והתנאים מטילים עליו...

שני סטודנטים יהודיים בקולג' אחד הערו הערות בנוגע למבצע ישראל במצרים, כשהאחד אמר: "איזנט אינו טיריפיק!" (האם זה לא נפלא) השיב השני לעומתו: "איונט אינו טיריביל" (האם זה לא איום). הראשון היה בן הדור השני – והשני – בן הדור השלישי...

במה איפוא, אנו יכולים למשוך את הנוער, לחזק את הקשר של יהודי אמריקה לישראל?

וכי סבורים הם בישראל שבספרי הסיפרות המודרנית או במשחקי " אייליק מייק". ישפיעו הם על הנוער, החי בתרבות האנגלוסכסית הגדולה והמפוארת באותה התרבות אליה זורמות תרבויות ארופיות, כל הנחלים הולכים אל הים, והמגיעה לרמת התפתחות גבוהה בכל השטחים? וכי סבורים הם בישראל שבעולם ההוד, של התפתחות טכנית של ציוויליזאציה, יכולה ישראל להתחרות באמריקה?

בשביל יהודי מזרח אירופה יש לעצם השם מדינה צליל קסם. יהודים אלה היו בעצם תמיד חסרי מדינה. לא השתייכו בפנימיותם לארץ, בה הם חיו וסבלו מרדיפות ופרעות, לפיכך משפיע עצם השם מדינת ישראל. אולם היהודי האמריקני, הוא חלק מן המדינה, נהנה משווי זכויו. גמור, פורה ונקלט בתוך אותה המדינה האמריקאנית.

אם הוד הרי אמריקה הוד שבהוד. מעולם לא היה עדיין בהיסטוריה היהודית קיבוץ יהודי שיהא כה אדיר, כה עשיר. וכי יש איזו סברה הגיונית שתוכל להגיע בן אדם להשליך עולם ההוד האמריקאני למען עולם ההוד הקטן של ישראל? אם הוד- יהא זה ההוד הגדול. ההתפתחות הגדולה וההתקדמויות, כיצד תוכל ישראל להתחרות בכך עם אמריקה?

ברית בין ישראל לארצו

הקשר של כנסת ישראל עם מדינת ישראל הוא, ויכול להיות רק מעולם הנצח, של תורה של אמונה, של קשר עמוק בן שנות אלפים, ששום רדיפות ונגישות לא יכלו לכבותו או להחלישו, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. שום גל של שנאת העמים, שום מזימות וקנוניות של רודנים חשוכים ודיפלומאטים חסרי מצפון אין בכוחם להחליש את הקשר של יהודים לישראל,המעוגן בעולם הנצח, שהוא נצחי עדי עד, חזק ועמוק.

והנה כאן, בעולם הנצח, גנוזה בעיית הנכסים של היהדות האמריקאנית למדינת ישראל. וכיצד נוכל לפתור אותה?

לדאבוני אין מבינים את הדבר הזה מנהיגים מסויימים בישראל. הביטוי וראו: באמריקה הרי ההפרדה בין המדינה והדת (איני משווה, חלילה, את הדת היהודית למושגים אלה!) היא יסוד מוסד של החוקה, יסוד של כל משטר המדינה, ובכל זאת באיזו דרך ארץ והבנה מתייחסת הממשלה האמריקאנית לדת! ומה עצומים הסכומים המוצאים לדת? ובישראל? דווקא את היסוד של כל הקשר של יהודים לישראל, עולם הנצח, אין מחזקים, אלא להיפך. וכי אין זה מחליש את הקשר עם היהדות העולמית, עם בעלת הברית היחידה של ישראל.

יתר על כן, זה חותר מתחת לבסיס היחידי, ממנו אנו יכולים למצוא הבנה לישראל אצל נכרים.

כשחזר משה שרת, ראש הממשלה לשעבר במדינת ישראל, ממסע הסברה על פני אסיה, שם השתדל להשיג תמיכה פוליטית למען ישראל, סיפר הוא, שעמי אסיה אינם מבינים אותנו. מדוע? מפני שאינם יודעים תנ"ך! ואם אינם מבינים את הדחיפה התנכ"ית של יהודים לארץ ישראל, אמר שרת, הרי בעיניהם זרים הם היהודים ב"פלשתינה", אז הננו תוקפנים, ש"עשקו" את אדמת הערבים. והנה כאן טמון הגרעין הן של יחס עמי העולם לישראל והן של יחסנו אנו.

הסברה דתית

ההסברה שלנו אינה צריכה להיות פוליטית אלא דתית. ויש להוציאה, לפיכך, מידי האירגונים הפוליטיים ולמסור אותה בידי רבנים, קהלות ומנהגים דתיים.

כי המלחמה על ישראל היא דתית! כשאנו עומדים לנוכח שני עולמות, השונים זה מזה: עולם ההוד ועולם הנצח, עלינו לקבוע את העמדה הזאת: כבר העברי הראשון בין העמים ציין אותה בבהירות: גר ותושב אנכי עמכם, אמר אברהם לבני חת. גר ותושב? כיצד יתכן הדבר? הרי זה שני הפכים בנושא אחד. והתשובה היא בעולם ההוד, של התרבות החמרית, של ציוויליזציה וטכניקה, של פוליטיקה הנני תושב כמוכם, אבל בעולם הנצח – הנה כאן הנני גר לפניכם. שם הנני בעל הבית היחידי, שם אין איש שיחווה לי דעה! הקשר עם ישראל שייך לעולם הנצח!

בקשר שלנו עם ישראל עלינו לאחד את עולם ההוד עם עולם הנצח. עלינו לעבוד במעוף רב ולהשתחרר מקטנות המוחין ומקטנות בכלל.

מערכת המזרחי והפועל המזרחי

המלחמה שהמזרחי- הפועל המזרחי מנהל בישראל היא בחזיתות שונות. למשל, בכנסת, וודאי יש לו למזרחי זכויות שונות בעניין השיפוט הרבני ובייחוד בעניין חוק האישות, אילולא המזרחי היו חיי המשפחה בישראל הרוסים לגמרי. אילולא עזרת המזרחי לא היה חינוך עצמאי. אבל בחוקים בלבד אין מעצבים את החיים. ההשפעה המכריעה היא על ידי חינוך.

לפיכך, דעתי היא, שאסור לפצל את הכוחות לזוטות ולהיות חלשים בנקודה העיקרית. של המאבק היא חינוך! וכאן עלינו לרכז את כל כוחותינו! בישראל ובאמריקה.

הרמב"ם פוסק שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כי מה שבא על ידי כיבוש צריך כל פעם להיות מוקדש שוב. וזהו תפקידנו. וכשאנו בונים את ישראל בונים אנו את העם. אילו היה, חס ושלום, קורה דבר בישראל, ישמרנו ה', היה נחשול של שמד מציף שכבות רחבות.

אולם ישראל תתגבר על כל האוייבים והקשיים. והקשר של יהודי העולם לישראל יהא חזק ועמוק לנצח, כי הקשר הזה הוא מעולם הנצח.

"פסל לך וכתבת"

דבר שני שעלינו לזכור הוא, שהתנועה המאוחדת החדשה של המזרחי והפועל המזרחי תצטיין במעשים מוחשיים. אם זה בבחינת "פסל לך", אם חוצבים אנו בעצמנו, יש בזה משום וכתבת- או אפשר לכתוב מה שרוצים. אולם אם השני חוצב, אין אנו יכולים לכתוב כאן. בידנו לפעול גדולות רק במעשים מוחשיים וחיוביים, לא בקנאות ולא בשנאה נשיג את החיובי. עלינו להשתתף בכל המפעלים לטובת ארץ ישראל זעם ישראל. כי רק אם אנו שותפים בעולם ההוד נוכל אף להכניס בעצמנו את הנצח. ואם לא תהא לנו גישה לעולם הזה, תהא השפעתנו קטנה. עלינו לקבל השגות גדולות יותר בכלל, ליצור תכניות גדולות יותר ויותר למען ארץ ישראל ולחיזוק היהדות בפרט.

חינוך ונוער, אלה הם בעיות הבעיות שלנו. עלינו להצית נצוצות הנצח בנוער שלנו. רק על ידי כך נפטור את בעיית הערירות ולא נישאר בלי יורשים, בייחוד בתנאים שבאמריקה.

יש לנו שני ארגוני נוער נפלאים- בני עקיבא והמזרחי הצעיר. עלינו לעזור להם בכל האמצעים, שיוכלו להגדיל את שורותיהם ויוכלו להשפיע על החלקים האחרים של הנוער היהודי באמריקה.

עלינו אף לקשור יחסים משופרים ואמיצים יותר עם העולם הרבני. המזרחי תמיד היתה לו השפעה גדולה על הרבנות באמריקה והשפעה זו יש לחזק. העולם הרבני חייב להרגיש שהתנועה החדשה, של המזרחי והפועל המזרחי תהא מוכנה לחזק תורה ויהדות ולעזור לרבנים בתפקידיהם הקשים.

יש מחלוקת בתוספות על "ואשי ישראל" בתפילת "רצה": כלומר, אם אנו אומרים "והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל", או אומרים: "ואשי ישראל ותפילתם באהבה תקבל ברצון". הדבר תלוי בנו. משנקריב הקרבנות באש על מסירות הנפש תתקיים "ואשי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון", ונזכה לגאולה שלמה.

ליהדות ועד יומו האחרון עמד במאבקים קשים עם מפריעים שונים בפעולותיו בשטח החינוך והתרבות. הוא עמד במערכה גם מול המתנגדים לציון וניהל אתם מלחמה בחרוף נפש בפה ובמעשה. הוא היה רכב ישראלי ומפרשי ישראל.

האבידה של הנפטר שלנו אין לה תמורה. הוא היה אישיות מיוחדת במינה שאי אפשר למצוא דוגמתה. באישיותו התמזגו ההדר החיצוני עם התוכן הפנימי, תורה עם דרך ארץ. הוא הכניס מיפיפיותו של יפת באהלי שם. הוא שימש גשר בין העולם הישן לעולם החדש. הוא העביר את ירושת האבות העתיקה לכלים חדשים, בבחינת יין ישן בקנקן חדש, ומסר אותה לדור הצעיר. הוא היה אישיות אדירה בעל תכונות ומדות גדולות. היכן הם אישים המחוננים בכוחות אורוטוריים וברגשות סוערים כאלה? היכן הם העסקנים הנלהבים המוכנים להקריב את עצמם לטובת עמם, ארצם ותורתם?

אין תמורה לנפטר הגדול הזה, וזהו קרע שאינו מתאחה לעולם. תהא נפשו צרורה בצרור החיים ובלע המוות לנצח ומתה דמעה מעל כל פנים.

* * *

עוד בנושא