"ופחד ורחב לבבך"- שנת תשע"ט והמתגייר המאה אלף במדינת ישראל

"ופחד ורחב לבבך"-

שנת תשע"ט והמתגייר המאה אלף במדינת ישראל

שלומית פישר

 מעולם לא הצטרפו לעם היהודי אנשים רבים כל כך בזמן קצר כל כך כמו בדור האחרון.

בשנת תשע"ט, הצטרף  לעם ישראל הגר המאה אלף בתולדות מדינת ישראל. החברה הישראלית והעם היהודי כולו השתנו וצפויים להמשיך להשתנות כתוצאה מתהליך משמח ובה בעת מאתגר זה.   

 מאז מאי 1948 ועד לסוף שנת 2018 התגיירו בישראל לפחות 102,885 איש ואישה. 10,000 מתוכם השלימו את הליך ההצטרפות לחברה היהודית בישראל, במסגרת קורס "נתיב" בצה"ל. הקפיצה הדרמטית במספר המתגיירים במסגרת הממלכתית חלה בשנות התשעים של המאה העשרים. שתי קבוצות הגרים הגדולות הם גם עולים חדשים שאינם יהודים על פי ההלכה, אך לרוב קשורים בקשרי דם או קשרי נישואין ליהודים. בני זוג, ילדים או נכדים של עולים שעלו לארץ יחד איתם. 45,000 מהם הם יוצאי אתיופיה, הנמנים על קבוצה שמכונה "פאלשמורה", צאצאי יהודים שהתנצרו או שיהדותם מוטלת בספק, בניגוד לעולי קהילת "ביתא ישראל" שהרבנות הראשית לא דרשה את גיורם. הקבוצה הגדולה השנייה – 32,000 איש ואישה הם יוצאי ברית המועצות לשעבר. בקרב קבוצה זו חל השנה גידול קל במספר המתגיירים. זאת על אף ערעור על תקפות הגיור הממלכתי מבחינה הלכתית, התרחבות הלגיטימציה בישראל לזהות ישראלית שאינה יהודית והעדר תמיכה במתגיירים במשך התהליך ואחריו. מלבדם התגיירו עוד כ-15,000 איש מכל רחבי העולם. ביניהם גם צאצאי אנוסים מספרד, פורטוגל ודרום אמריקה. מעטים מביניהם הם עובדים זרים ותושבים חסרי אזרחות. ברוב המקרים דווקא מוסדות המדינה האזרחיים ולא הרבנות הראשית, הם המקשים על הגיורים שלהם, מחשש שינוצלו לרעה לשם התאזרחות והסדרת שהותם בישראל באופן חוקי. 

הנתונים האלה משקפים את הדרמה הדמוגרפית שמתחוללת סביבנו, דרמה, המעוררת כצפוי תגובות סותרות בחברה הישראלית. יש הטוענים שמדינת ישראל מגיירת יותר מידי אנשים ואינה מקפידה שהם יישארו שומרי מצווה קלה כבחמורה גם בתום התהליך. מנגד, יש הסוברים כי  31,000 מתגיירים מתוך כ-400,000 עולים לא-יהודים שחיים כיום בישראל הם בבחינת "טיפה בים" וכי ניתן וצריך היה לגייר במסגרות הממלכתיות הרבה יותר. עוד נשמעים קולות ליברליים הטוענים כי אל למדינה ומוסדותיה להתערב בנושא של הגדרה וזהות אישית ומעמד דתי.

פוטנציאל המועמדים לגיור במדינת ישראל בשנים הבאות הולך וגדל. ריבוי הנישואין המעורבים בתפוצות, העלייה הלא-יהודית, האטרקטיביות הגלובלית של ישראל הופכים את ההצטרפות לעם ישראל מבחינה חוקית והלכתית, רלבנטית עבור אנשים רבים נוספים בארץ ובעולם. 100,000 המתגיירים מאז קום המדינה ועד לשנת תשע"ט הם העדות הטובה ביותר לכך שהדבר אפשרי. למרות הדרישות ההלכתיות הגבוהות והחסמים הבירוקרטיים. 

האם הגיור הממלכתי הקיים כיום הוא תהליך אזרחי, דתי או רוחני?

האם המתגיירים מקבלים ליווי ותמיכה מתאימים מצד חברת הרוב היהודית ? 

כיצד מתקבלים הגרים בתום התהליך שעברו?

האם הם נשארים זרים או נטמעים באופן שלם בחברה הישראלית ובעם היהודי?

האם הם חשים צורך להסתיר את העובדה שהתגיירו או שהם מתגאים בה?

מהי עמדתנו כלפי הטענה שאין לדרוש מן העולים הלא יהודים הליך גיור דתי על מנת להצטרף לעם היהודי ואפשר להסתפק בגיור סוציולוגי, כלומר-  אימוץ דפוסי התנהגות, תרבות וזהות ישראליים- מסורתיים (אימוץ לוח השנה והחגים היהודיים, צום ביום הכיפורים, שמירת כשרות ברמה מסוימת) ?

כיצד נתמודד עם הגישה שלפיה אין למדינה דמוקרטית זכות להתערב בהגדרת הזהות האישית ואורחות חייהם של אזרחיה ולעודד אותם להמרת דת?

התשובות לשאלות אלו שנויות במחלוקת בקרב קבוצות ויחידים בחברה הישראלית על שבטיה השונים.    הן עומדות ברקע היחסים בין יהודים מלידה לגרים ולגרות מכל התרבויות והארצות ויש להן השפעות מרחיקות לכת על יחסי דת ומדינה ועל יחסי חילוניים ודתיים.

סוגית הגיור דורשת מאיתנו להכריע מי נכנס לתוך הקולקטיב היהודי ובאיזו דרך ונגזרת ממנו גם שאלת היחס אל מי שנשארו מחוצה לו. 

עם המשך שיבת עם ישראל לארצו יגברו האתגרים גם בתחום זה. כל עליה גדולה מביאה עמה גם נישואי תערובת.

נכונות להתמודד עם האתגרים באופן אמיץ תסייע לנו להגשים את נבואות הגאולה של הנביא ישעיהו:     "כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ" (ישעיה ס, פסוקים ד- ה)        

 

  

 

·         כל הנתונים מבוססים על המאמר "מעצמת גיור" מאת ד"ר נתנאל פישר, שהתפרסם במוסף "שבת" של מקור ראשון ב26 ליולי 2019 ( כ"ג תמוז תשע"ט) 

עוד בנושא