סוף הסולידריות?

סוף הסולידריות?

בשבועות כמו אלו שעברנו ההתלהמות יכולה להיות השחקן המרכזי על המגרש. ואכן ההתלהמות מגיעה מכל הכיוונים. בין אם מההתלהמות ברשתות החברתיות כנגד המשטרה והמדינה ובין גילויי האלימות הקשים שהתגלו בחלק מן ההפגנות השבוע. בתוך כל המהומה הזו נדמה שהסולידריות הישראלית, שגם ככה היא  שברירית הולך ונסדקת, עוד ועוד. אולם אולי ניתן להתבונן במבט מעמיק יותר. מהי סולידריות? סולידריות היא התחושה של שותפות והזדהות סביב אינטרסים  משותפים וחשוב מכך רעיונות וערכים משותפים. סולידריות בעברית היא אחוה, המסמלת גם שותפות גורל, ונאמנות של הפרטים בקבוצה אחד לשני ולרעיון הגדול המאחד אותם. האם מתקיימת במדינת ישראל סולידריות?  כמובן שניתן להצביע על מגמות שונות  לכאן או לכאן, אולם בגדול ניתן לומר שלמדינת ישראל ולחברה הישראלית יש בסיס ערכי ואינטרסים משותפים אלא שבמרוצת השנים הבסיס המשותף הולך וקטן. אין ספק שאנו יכולים להרגיש את הסולידריות בצורה מאוד עוצמתית כאשר מתרגשת צרה מן החוץ, או כאשר אנו מתכנסים לאירועי זיכרון. אולם האם ניתן לראות סולידריות גם מעבר? אולי ניתן לראות דווקא באירועי השבוע האחרון, עם כל הכאב שבהם, הוכחה שיש בחברה הישראלית סולידריות חזקה. כיצד? ישראלים רבים מאוד עמדו בפקקים אדירים ביום שלישי השבוע וסבלו מאוד שעות ארוכות. לא פחות ישראלים ראו בעיניהם מראות קשים שמזכירים זירות קרב ממדינות אחרות. אולם התגובה של הציבור הישראלי הייתה מאוזנת ומאופקת. לא שמענו – זעקות והכללות גזעניות כנגד העדה האתיופית, לא ראינו זעקות ודה-לגיטימציה כנגד המחאה, אלא רק דרישה לגיטימית ואף מתבקשת - להפסיק את מעשה האלימות והוונדאליזם. הציבור הישראלי בניגוד למקובל לחשוב, הוא ציבור שיש בו יסודות אדירים של סבלנות ואמפתיה. הציבור הרגיש את הכאב שהתפרץ השבוע והבין את שורשיו. הוא אינו מבקש לדכא את הכאב או להתכחש אליו, אדרבא הוא דורש מן הממשלה לעשות צעדים בכדי לטפל בשורש הבעיה. אם היה הציבור הישראלי גזען ורקוב כשם שמציגים אותו – אירועי השבוע האחרון היו מסלימים מאוד ויוצאים משליטה. גם ראשי העדה האתיופית שמתנגדים לאלימות הבהירו מהר מאוד שזו אינה דרכם. יש בחברה הישראלית הבנה עמוקה שאלימות אינה לגיטימית ואינה דרך לפתור בעיות. והראייה הטובה ביותר היא שיום למחרת המאבק השתנה. האם ניתן לראות בזה סולידריות? הסכמיות איתנה? נראה לי שכן. נראה לי שחברה שמסרבת להיגרר לאלימות במצבי קיצון ובוחרת שוב ושוב בדרכים אחרות מתנות יותר לנהל את המאבקים שלה, היא חברה שמבינה לעומק את רעיון השוויון והפלורליזם, חברה הרואה ערך בעצם קיומה ואינה מוכנה לסכן אותו בעד שום הון שבעולם. את זה לא ראינו רק השבוע: ראינו זאת לאחר רצח רבין כאשר החברה הישראלית ידעה להתעשת ומהר. ראינו זאת בהתנתקות מגוש קטיף שציבור שלם שסבל מאוד לא היה מוכן להקריב את נאמנותו למדינה ולחברה הישראלית  גם כאשר זו ניפצה את חלומותיו לרסיסים. וראינו זאת גם סביב המחאה החברתית בראשית העשור הנוכחי. זה דפוס קבוע והוא מלמד הרבה מאוד על החוסן של החברה הישראלית. 


עוד בנושא