ממלכתיות- דף מקורות

 

ממלכתיות

 

1.      מסכת אבות, פרק ג משנה ב':

רבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכותז, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו.

 

2.      מסכת סנהדרין, דף כ ע"א

תניא רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה! כשהוא אומר: "ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק" - הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה! ואין "כסא" אלא מלך, שנאמר "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל"

 

נקודות למחשבה ועיון:

מהי מטרת המלכות ע"פ מסכת אבות, במה מתבטאת חשיבותה? ומה הרעיון היסודי של המלכות על פי רבי יוסי במסכת סנהדרין?

רבי יוסי אומר כי המילה כסא מרמזת למלכות, מדוע?

 

3.      דרשות הר"ן, דרוש י"א  - "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"

אבל בעיני פשט הכתוב כך הוא. ידוע הוא כי המין האנושי צריך לשופט שישפוט בין פרטיו, שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו, ויהיה כללו נשחת. וכל אומה צריכה לזה ישוב מדיני, עד שאמר החכם: "שכת הלסטים הסכימו ביניהם היושר". וישראל צריכין זה כיתר האומות. ומלבד זה צריכין אליהם עוד לסבה אחרת, והוא להעמיד חוקי התורה על תלם[...], עם היות שאין באותה עבירה הפסד ישוב מדיני כלל. ואין ספק כי בכל אחד מהצדדים יזדמנו שני עניינים, האחד יחייב להעניש איזה איש כפי משפט אמיתי, והשני, שאין ראוי להענישו כפי משפט צודק אמיתי, אבל יחוייב להענישו כפי תיקון סדר מדיני וכפי צורך השעה.

 

 

 

 

 

וה' ית' ייחד כל אחד מהעניינים האלו לכת מיוחדת, וצוה שיתמנו השופטים לשפוט המשפט הצודק האמיתי, והוא אמרו: ושפטו את העם משפט צדק [...]ומפני שסידור המדיני לא ישלם בזה לבדו, השלים האל תיקונו במצות המלך.

[...]ולכן צוה השם יתברך לצורך ישובו של עולם במינוי המלכות כמו שכתוב בפרשה זו: "וכי תבא אל הארץ וגו' שום תשים עליך מלך וגו", שהיא מצוה שנצטוינו בה למנות עלינו מלך, כמו שבא בקבלת רבותינו ז"ל. והמלך הוא יכול לדון שלא בהתראה כפי מה שיראה שהוא צריך לקבוץ המדיני. ונמצא שמנוי המלכות שוה בישראל וביתר אומות שצריכים לסדור מדיני[...]ומפני זה אפשר שימצא בקצת משפטי ודיני האומות מה שהוא יותר קרוב לתקון הסדור המדיני, ממה שימצא בקצת משפטי התורה.

·         על פי דברי הר"ן למלכות תפקיד חשוב מאוד שאף מאפשר לה לחרוג מדין התורה הרגיל, מדוע?

4.      משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק ג':

הלכה ח: כל המורד במלך ישראל יש למלך רשות להרגו אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך או שלא יצא מביתו ויצא חייב מיתה ואם רצה להרגו יהרג שנאמר "כל איש אשר ימרה את פיך" וכן כל המבזה את המלך או המחרפו יש למלך רשות להרגו כשמעי בן גרא. ואין למלך רשות להרוג אלא בסייף בלבד.  ויש לו לאסור ולהכות בשוטין לכבודו אבל לא יפקיר ממון ואם הפקיר הרי זה גזל.

·         מדוע דינו של המורד במלכות חמור כל כך? מי ייחשב למורד?

 

הלכה ט: המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות אפילו במצוה קלה הרי זה פטור, דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין. ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו.

הלכה י: כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם.

 

נקודה למחשבה ולעיון:

ראינו שבסמכות המלך לעשות דברים שמנוגדים לדין ההלכה אם השעה צריכה לכך (הריגת אדם ללא התראה, בעד אחד וכו'). גם בר"ן ראינו שהמלך בשם התיקון המדיני חורג מדין הצדק של התורה.  אם כך, מה פשר הלכה ט' ברמב"ם  הקובעת שאם גזר המלך לבטל מצווה ש"אין שומעים לו"? 

מתי נאמר שהמלך ביטל מצווה או עבר על דין תורה משיקולים לגיטימיים" לפי מה שהשעה צריכה" ו"תיקון מדיני" ואז המורד בו חייב מיתה,  ומתי נאמר שהמלך ביטל מצווה מן התורה ויש חובה לסרב לגזרתו?

 

 

עוד בנושא