קוד אתי לבחירות

קוד אתי לבחירות

האתיקה עוסקת בשאלה כיצד נכון וראוי לנהוג. האתיקה מניחה שמעבר לרעיונות, לפילוסופיה ולערכים יש גם מציאות המחייבת אותנו בהתנהגות מסוימת. בישראל יש קוד לגופים ציבוריים שונים: לצה"ל, לרופאים ובתי חולים, למערכת המשפט, למערך הפסיכולוגי והסוציאלי ולאחרונה נכנס גם קוד אתי לאקדמיה. מה שבטוח אין לנו עדיין, לפחות לא באופן רשמי הוא קוד אתי פוליטי ואם נדייק יותר: קוד אתי מיוחד לתקופת בחירות. בחירות מטבען מעוררות יצרים רבים, הדם מתחמם ואנרגיות רבות לעיתים מקבלות ביטוי בעייתי מאוד כלפי חוץ. – על כן ראוי מאוד שלנו ולפוליטיקאים שאנו בוחרים יהיה קוד אתי שידריך אותנו במותר והאסור, בראוי ושאינו ראוי במערכת בחירות ובניהול קמפיין.

העיקרון הראשון, בו נטפל הפעם,  הוא עקרון היושרה. יושרה נמדדת לא רק כאשר הצדק פועל לטובת האינטרס הפוליטי (או הפרטי) שלך, אלא עומדת למבחן של אמת דווקא כאשר הצדק פועל כנגד אינטרס זה. נסביר. בכמה מקומות בתלמוד ובמדרש מופיע הסיפור המפורסם אודות מלך קציא[1]. נספר את הסיפור בקצרה. אלכסנדר מוקדון נפגש עם מלך העיר קציא הנמצאת מעבר לערי החושך. אלכסנדר מוקדון רוצה ללמוד את סדרי המשפט שבממלכה. הוא נקלע לדיון משפטי בין שני בעלי דין, שני חברים, שהאחד מכר את שדהו (חורבה) לחברו (בעל הדין השני). למחרת הקנייה התברר שבשדה טמון אוצר של דינרים. האיש שקנה את השדה מבקש להחזיר את האוצר למוכר השדה: "שדה קניתי אוצר לא קניתי"! . ואילו מוכר השדה טוען להפך: "שדה וכל שבו מכרתי לך"! התבלבלתם? גם אלכסנדר מוקדון. הוא צוחק ורואה בשני בעלי הדין כמשוגעים! אלכסנדר אינו מבין מדוע המוכר והקונה דואגים לאינטרס ההופכי להם.  מה היה הפתרון של אלכסנדר מוקדון? "יהרגו שניהם וייקח המלך את השדה והאוצר"! ומה היה הפתרון של מלך קציא? מוכר השדה השיא את בתו לבנו של הקונה – והזוג החדש נהנה מן השדה ומן האוצר ביחד!

סיפור מלך קציא מסמל את אחד מהשיאים של המוסריות הנדרשת על ידי התורה: לא רק שמירה על גבולות "שלי שלי ושלך שלך" – היינו הצדק הבסיסי, כי אם הצמדות לצדק באשר הוא גם אם הוא נוגס באינטרס שלי. אם נהיה מדויקים יותר, נראה,  שהתפיסה בקציא היא שהאינטרס העליון של שני בעלי הדין הוא ה"יושרה" שבמסגרתה כל צד באמת יכול לראות את חברו בצורה נקייה. באופן עמוק כאשר היושרה עומדת כאבן יסוד של חברה, הרי שתפקיד השופט אינו "לשפוט" כי אם לחבר את הקצוות על מנת להתעלות.

ואיך כל זה קשור לפוליטיקה ולבחירות? בדיוק בנקודת היושרה ואפילו כנגד האינטרס הפוליטי המיידי. אכן יושרה ופוליטיקה נשמעות לא פעם כשתי מערכות ערכיות הפוכות, אולם אין זה גזרה מן השמיים. היכולת לעמוד לצד האמת גם כשהאמת אינה משרתת אותי: כלכלית, פוליטית, אישית היא היושרה הבסיסית והמוסרית. כיצד נוריד את הדברים למישור הפוליטי ולקמפיין בחירות? אפשר לחשוב על כמה כללים בהקשר זה:

יש לסגל לעצמנו את היושרה לראות את המועמד מעבר לעמדותיו: אתה יכול להתנגד לעמדתו הפוליטית של מועמד באופן מוחלט אבל עדיין לראות בו פטריוט ישראלי.

יושרה שבמסגרתה אני מסוגל להכריע שלא לתמוך בפוליטיקאי ועדיין לשבחו על פעולות ראויות שהוביל, וכן להפך.

יושרה פוליטית המאפשרת לי לשלם מחירים פוליטיים עבור ערכים שאני מאמין בהם באמת.

ומעל לכל - יושרה בפוליטיקה אומרת שאני יודע לגזור גזרה שווה בין אמות המוסר שאני מצפה מיריביי הפוליטיים לבין אלו שאני מצפה מן נבחרי הציבור שמייצגים את תפיסת עולמי, שכן לא הכל נמדד במשקפיים של ימין ושמאל. אם קרה שמועמד המייצג את השקפת עולמי סרח, לא ראוי להתעלם מכך בשם ההסכמה הפוליטית.  

עקרון היושרה – הוא עיקרון ראשון באתיקה של בחירות וניהול קמפיין, אולם הוא נכון גם ואולי במיוחד בניהול הוויכוח הפוליטי בין האזרחים. הסכנה היא שהדיבור האידיאולוגי והערכי בין הקבוצות הפוליטיות יצבע את האדם שמאחורי העמדות ויימחק את אישיותו, את זכויותיו וטעויותיו . האתגר הגדול בניהול שיח פוליטי בוגר הוא היכולת להגיע עם המטען הערכי הלוהט מבלי לאבד את היושרה. ומי יודע, אולי גם אז נצליח כך חבר את הקצוות?

בהצלחה לנו!

 

איתמר נחמני

וצוות יסודות



[1] הסיפור מופיע בתלמוד הירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ב' הלכה ה'. 

עוד בנושא