תגובה למאמרו של ניצן הורביץ "אליטות חדשות, חזירות ישנה"

תגובה למאמרו של ניצן הורביץ "אליטות חדשות, חזירות ישנה"
 
רוחמה גבל-רדמן, מנהלת 'יסודות'

במאמר הדעה שלו מאשים ניצן הורביץ את החברה הציונית-דתית, ראשיה ורבניה ומחנכיה כולם, בשחיתות וניכור חברתיים. מוסיף ומסכים הורביץ כי לא כל אנשי "תורה ועבודה" הנם כאלה, אך האחרים מתכנסים בשתיקתם.
מוצאת שאני, בהיכרותי את החברה בה אני יושבת, איני מזדהה לא עם הניתוח ולא עם הניחוח.

כבר מאז מחאת קיץ 2011, בהיותי עמיתה ומנחה בבית המדרש לצדק חברתי בבית מורשה, נדרשנו לשאלה האם ללכת וללמוד בכיכר או לא. היתה הרגשה חזקה שמה שאנו מביאים לא יתקבל בברכה ואין מקום לדתיים ודתיות "חברתיים" הדוברים שפה חברתית ערכית-דתית ולא דווקא שפה ליבראלית- טהורה.

בעיניי, ניצן הורביץ נותן גם הוא קול  לטענה כזו שהולכת וצוברת תאוצה במעגלים מסוימים. לא מעגלי "המרכז", בוא נאמר. יש תחושה  שזה כלי הניגוח החדש.
אבהיר טענתי: 
זה לא שאין שחיתות בציונות הדתית, כשם שקיימת בכל חברה נורמטיבית (לצערנו).
זה לא שאין ניכור (למינים רבים של סוגיות, גם חברתיות), כמו בכל קבוצת אוכלוסיה ממוצעת.
זה לא שמנהיגות פוליטית לא תמיד ממצה את הפוטנציאל ולעיתים אף מאכזבת, גם זה קיים בכל החברות ומנהיגי הציבור שלהן (להביא דוגמאות?).
מאידך, יש מניפת עשיה רחבת היקף.  תחושת שליחות (שפעמים רבות היא לצנינים בעיני קבוצות אחרות), הקצאת משאבים כלכליים ומשאבי זמן , פרטיים וקהילתיים למשימות חברתיות ואחרות, יש נערים ונערות  שקופצים לכל משימה אותה הם מזהים כערכית וחשובה. גם משימות חברתיות רבות (שלווה, משולחן לשולחן, זכרון מנחם, ועוד ועוד) אך הנה נקודה מעניינת: בלי הדגל החברתי הנכון, כל זה לא ממש נחשב. 
יש מי שיאמר שפועלים מתוך מדיניות של 'סעד' ולא של 'רווחה', בסדר, אכן טענה, מדובר בביקורת שיכולה להתקיים אך עדיין:
א. נזכיר לכולנו, החברה הדתית לאומית (גם היא) אינה מקשה אחת. יש שהם סוציאלים בגישתם הכלכלית ויש שאינם וזה ממש לגיטימי בשוק הדעות הכלכלי, בעולם ובישראל. נסו לשכנע ותראו אם הצלחתם והרחבתם את מעגל התומכים בגישתכם הכלכלית. כולנו נרוויח מהדיון.
ב. אני מוצאת שלבטל מרחב עשיה שלם (של חינוך, דיון, ועשיה ממשית ונראית) רק בגלל ששפת הערכים אינה 'ליבראלית' נראה לי פחדני ומאד לא משוחח עם תרבות של פעילים אחרים. 

בהנחה שמדובר בטענה כנה, ואכן רוצים לראות פעילים ציוניים- דתיים, ואני אוסיף פעילים ציוניים-דתיים- תורניים, יחד אתכם בשדה העשיה, כדאי לניצן הורביץ ותומכי עמדתו לקיים דיון פנימי בשאלת התעדוף הערכי של המאבק:
שאלו נא את עצמכם, האם אתם מעדיפים את ה'יחד' גם עם מי שפועל ממניע אחר (דתי-ערכי ולא ליבראלי) או שמא המטרה היא לנסות ולהפוך את כולם ל'עצמי'.
שפה אחת המובילה לעשיה, ואין זולתה.
ואם זה לא קורה, פעולתם של 'אחרים' בטלה ומבוטלת והם 'מנוכרים' ו'מסואבים' ו'לא יהודיים' לשיטתי.
יש פה הזדמנות.
או שגם צורת הדיון תישאר "דיון ישן נושן".

עוד בנושא