האם יש לסלק חשוד בפלילים ממשרתו הציבורית?

לאחרונה, התבשרנו כי משטרת ישראל חוקרת חשדות שונים בדבר ביצוע עבירות של שוחד ועבירה על חוק מימון המפלגות, על ידי ראש הממשלה. בעקבות זאת, יש המעלים דרישה, לסלק לאלתר את ראש הממשלה מתפקידו. האם מן הראוי לקבל דרישה זו, ומהי עמדת ההלכה היהודית בעניין?
מנהיג ציבור שואב את הלגיטימיות לכהונתו מן האמון שרוחש לו הציבור. אמון הציבור הוא הבסיס שעליו נבנית המנהיגות בישראל, כפי שלימד אותנו רבי יצחק:
 
אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר 'ראו קרא ה' בשם בצלאל'. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו רבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן! (ברכות נ"ה ע"א). 
משום כך, קבע רבנו מנחם המאירי, ש"אין ראוי להעמיד פרנס על הצבור, אלא מי שנודע במידותיו, עניו ושפל רוח וסבלן" (בית הבחירה, יומא, כ"ב ע"ב, ד"ה אין ראוי), והוא אף מדגיש, ש"אף על פי שמידת נאמנות משובחת בכל אדם, וכל אדם צריך לה, מכל מקום במי שהוא ממונה פרנס על הציבור וכל ענייניהם על פיו, צריך שיהא מעוטר במידה זו עד תכלית, שלא תהא פרצה קוראתו..." (שם, ד"ה לעולם יהא).
על פי עיקרון זה, פסק ה'חפץ חיים' ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, שאין למנות חזן "אפילו בשביל רינון בעלמא... ואפילו אם הרינון היה עליו רק בילדותו" (משנה ברורה, סימן נג ס"ק עה).
אכן, חשדות פליליים מכרסמים באמון הציבור במנהיגיו ומערערים את הבסיס הלגיטימי של כהונתם. האם די בקיומם גם כדי להביא לסילוק המנהיג מתפקידו?
בשאלה זו, כפי הנראה, יש להתחשב הן במשמעותו של הסילוק, והן לאפשרות שיריביו הפוליטיים של המנהיג הם שהפיצו את החשדות נגדו.
הכלל הרחב בעניין זה נקבע על ידי הרמב"ם, והוא, ש"אין מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל אלא אם סרח" (רמב"ם, הלכות כלי המקדש, פרק ד, הלכה כא). בתשובותיו, מדגיש הרמב"ם ש"אין ראוי להסיר שום בעל משרה ממשרתו בגלל שמועה בלבד" (שו"ת הרמב"ם, הוצאת מקיצית נרדמים, סימן קיא), ובייחוד הדברים אמורים במקום ש"יש בזאת העיר בני אדם השונאים אותו, ובעלי כוונות", כי יש לחשוש ש"אי איכא אויבים, אויבים דמפקי קלא [= שאם יש לו אויבים הם אלו המוציאים את הקול, החשד]" (שם).
על פי עיקרון זה נפסק בעניין חזן שיצאה עליו שמועה רעה, ש"אין מסלקין אותו משום רנון בעלמא, כגון שיצא עליו שם שנתפס עם הכותית, או שמסר אדם. אבל אם באו עליו עדים בזה, וכיוצא בזה, מעבירין אותו" (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן נג, סעיף כה).
אכן, לשונה של ההלכה ("וכיוצא בזה") מלמדת, שינן נסיבות שבהן אף אם לא הוכחה אשמתו של בעל המשרה על ידי עדים, ניתן יהיה לסלקו מתפקידו. הפוסקים הבהירו, שנסיבות אלה הן בגדר "קלא דלא פסיק", כלומר, שמועה עקשנית, שאינה פוסקת. קיומה של שמועה מסוג זה עשוי להצדיק את סילוקו של נושא המשרה מתפקידו, ובעניין זה נחלקו הפוסקים. יש האומרים ששמועה שכזו מחייבת את סילוקו של נושא המשרה מתפקידו (פרי מגדים, או"ח, סימן נג, אשל אברהם, ס"ק כט, ע"פ דברי מגן אברהם, או"ח שם, ס"ק ז, בשם שו"ת ראנ"ח, חלק ב, סימן מא) ויש האומרים שהיא אינה מחייבת את הדבר, אך אם מתעוררת דרישה לסילוקו של נושא המשרה הציבורית מתפקידו בשל השמועה, ואף אם זו דרישתם של בודדים, יש לסלק את נושא המשרה ממשרתו (שו"ת חתם סופר, או"ח, סימן יא).

כללו של דבר: בסילוקו של נושא המשרה הציבורית מתפקידו יש לנקוט במשנה זהירות, ולהימנע מסילוק על בסיס שמועה בלבד, שאינה נתמכת בראיות מוצקות. אכן, כאשר השמועה היא בגדר שמועה עקשנית, "קלא דלא פסיק" [= קול שאינו נפסק] (לגדריה של שמועה שכזו, עיינו בביאור הלכה, או"ח, סימן נג, ד"ה אם באו), ואין לחשוד שהיא הופצה בידי יריביו של נושא המשרה, ניתן ואף ראוי לסלק את נושא המשרה מתפקידו.

עוד בנושא