מדינה יהודית ומדינה דתית

ממחרת הפסח של שנה זו כתבתי למרן הרב ר' יוסף דב הלוי סולובייצ'יק שליט"א, רבן של הגולה, מכתב בענייני דת ומדינה, בו כתבתי בין השאר:-

,,אישי הנעלה,

נדהמתי לקרוא... כי בראיון עם כתב הג'ואיש כרוניקל הלונדוני בניו-יורק ,,יצא – מעכת"ר – בקריאה להפריד הדת מן המדינה בישראל"- האמנם?.. אשתדל לעמוד באופן תמציתי על התוצאות החמורות הצפויות מהפרדה זו לא רק למדינה אלא בראש וראשונה ליהודים הדתיים.

א) שאלת 'מיהו יהודי' תחזור לסדר יומנו ותוכרע אליבא דבר-יהודה וסיעתו;

ב) נשואין אזרחיים, שיבואו כצעד ראשון של ההפרדה, יעמיקו את הפירוד בין יהודי דתי כפרט לאחיו ושכנו החילוני, במקום הריב – ואפילו המתיחות – בין הציבור החילוני לציבור הדתי;

ג) ה'קראים' יותרו לבוא בקהל וירבו ממזרים בישראל. יתוספו גרים ללא מילה וטבילה. אחינו מרוסיה, שבוא יבואו, לא ייקלטו כלל וכלל ע"י שומרי תורה;

ד) הנסיון הכושל לבטל ברית מילה, נסיון שנעשה לפני שנים ע"י מייסדי החבורה של ה'כנענים', ייהפך לספורט בו יעסקו מאות ואלפים, וירבו ערלים בישראל;

ה) רשות הרבים תיכבש כולה ע"י המדינה החילונית, ויהודים דתיים, שלבם יתפלץ לראות חילול שבת בפרהסיא פי מאה מאשר כיום, יסתגרו בבושת פנים מאחורי חומות של גיטאות בכל ישוב וישוב שיתנו להם (בו) דריסת הרגל... יקויים חזונם של הרצל - ,,דבר אין לציונות עם הדת'' וחזונו של ויצמן – לא לתת לדת מקום ברחוב אלא בבית הכנסת בלבד. לעומת זאת נצטרך לגנוז ספרים הרבה, כל ספרי מבשרי ציון והוגי הדעות בקרב המזרחי, מהרב קלישר ועד... הרב קוק;

ו) אחינו מעדות המזרח, שאין להם מסורת של חיי ציבור מאורגנים.. יראו עצמם – ממחרת ההפרדה – כחלק בלתי נפרד של הרוב במדינה ולא של המיעוט הדתי שייהפך לכת;

ז) ההפרדה – באיזו צורה שהיא – תתפרש, ובצדק, כנצחון של הקצוות: נטורי קרתא והכנענים, והתוצאה: השפעתם תגבר ותלך. חלק גדול מהנוער החילוני יפול לזרועותיה של הכנעניות ואילו טובי בנינו בישיבות יבוזו למדינה ויתרחקו מיהודי חילוני;

ח) היהדות הדתית המפולגת למפלגות, לעדות, לשבטים,.. לא תוכל לשמור על אחדותה הפנימית. בלי מערכת חוקים מחייבת מכח המדינה לא ייבחר רב בכמעט שום עיר בישראל כשם שאין כמעט סיכוי לבחור ברב בירושלים במקום המנוח הגרצ"פ פרנק זצ"ל, למרות שמפא"י ומפלגות אחרות אין להן כל ענין בכך, והענין מסור כולו לרשות הדתיים;

ט) ההמונים שלא יוכלו להשלים עם ההפרדה ויבקשו תחליף לדת ולמסורת – מחוץ לציבור הדתי שיתפלג לקהילות נפרדות דוגמת גרמניה של אתמול – ימצאו אותה בקרב הריפורמים שיכו שרשים ממחרת ההפרדה. חזקה על רבי המדינה שיסייעו להתפשטותה של הריפורמה ולמרות ההפרדה ימצאו דרכים לכך;

י) 'יום העצמאות' ייהפך בעיני שלומי אמוני ציון לסמל של אתחלתא דחורבנא במקום סמל של 'אתחלתא דגאולה', ירבו אומרי 'תחנון' ביום זה, וב'מזמור שיר חנוכת הבית' יגרסו רבים הפכת מחול למספד לי במקום הפכת מספדי למחול לי.

ארכו הדברים ועדיין לא מציתי – ומי יכל למצות? – את כל התוצאות החמורות הטמונות בהפרדת הדת מן המדינה בישראל הן לגבי העם היושב בציון והן לגבי אחינו בני ישראל בכל מקומות מושבותם. לפעמים עולה הרהור בלב: האין זה דומה למאבד עצמו לדעת מחמת פחד מן המוות?

אני מבקש שבעים ושבע פעמים סליחת מעכת"ר על הטרדה זו, ביחוד על חוצפתי להרהר אחרי דעותיו. אני מקוה שידינני לכף זכות לפי הכלל: ,,אין אדם נתפס בשעת צערו'', כפי שנאמר לגבי איוב. ודאי יאמין לי, כי דברים אלה המיוחסים למעכת"ר (ועדיין איני יכול להאמין, כי אכן מפיו יצאו) גרמו לי... כאב עמוק וצורב, מפח נפש ודכאון.

אודה למעכת"ר, אם יואיל להעמיד דברים על אמיתותם ויורנו דרך ישרה, לי ולאלפים ורבבות שומרי תורה ומצוה, הדבקים בכל נפשם במדינה, ורעיון ,,אחדות ישראל'' הוא עקרון קדוש ומקודש...''.

(להלן תשוב הגרי"ד סולובייצ'יק, במלואה, כפי שפורסמה ב'הצפה' [יד באייר שנה זו] )–

,,קבלתי את איגרתו. אינני יודע מה כתבה העיתונות החילונית ע"ד השיחה עם ב"כ ה'דז' – ואיש כרוניקל'. הנוסחה שהופיעה ב'על המשמר' משובשת היתה. בשעה שהסכמתי לראיון התניתי, כי טופס המאמר ימסר (קודם שיפורסם) לי להגהה. אמנם המראיין קיים הבטחתו והמציא לי את אשר כתב ואני העברתי קולמוס על מאמרו גרעתי וגם הוספתי דברים. בכל העתונות האנגלו-יהודית הופיעה הנוסחה המתוקנת. מדוע פרסם 'על המשמר' את הטופס הראשון – לא אבין.

כשאדוני יקרא בתשומת לב את אשר אמרתי יבוא לידי שש מסקנות: 1) אי אפשר למדינה אשר בשם ישראל תכונה לבעוט באופיה הדתי. רק מדינה דתית יכולה לדגול בשם מדינה יהודית, אשר בקיומה אנו רואים התחלת גישום הבטחות הנביאים וראשית צמיחת גאולתנו. 2) הקשר בין יהדות התפוצות ומדינת ישראל אפשרי הוא רק על רקע דתי-מסורתי. אם, ח"ו, המדינה תכריז כי אין לה חלק בא' ישראל ובתורתו, תנתק את עצמה מעם ישראל. 3) כי גם החילוניים מרגישים אמת זו במעמקי לבם ורוצים שתנועתנו ,,תכריח'' אותם לקיים את הקשר בין דת למדינה. 4) הדת תתקיים גם בלעדי הכרה רשמית על ידי הממשלה. היינו אלפי שנים ככה וגם נמשיך את קיומנו להבא אף אם המדינה לא תכיר בנו. 5) המדינה תפסיד את יחודה, תפארתה וגדולתה על ידי הפרדת הדת ממנה. 6) אם מפא"י רוצה תעשה את זה ואין אנו נכונים להשתעבד לה ולסמכותה בדברי הלכה והוראה. גבורתנו גדולה פי מאה מזרוע פוליטית מדינית. אין אנו יראים את החילוניים.

האם שיחה כזו היא בניגוד לאידיאולוגיה של תנועתנו?

הגיעה השעה, כי נתן כבוד לעצמנו וכי נחדל להיות סמוכים על שולחן מפא"י. החילוניים מביטים עלינו כאילו אנו מקבצים פירורים משולחנם, 'שולחן גבוה', אנו 'השנוררים'. מאשימים 'אותנו בסחיטה פוליטית ובתכסנות ומיקוח דתיים. האם עלינו לשתוק ולקבל את הכל באהבה?

בכלל המזרחי עכשיו צריך לשמור על הקיים (אם אפשר) ולפנות לרוח אחרת לגמרי לחינוך ולעבודה רוחנית. טובה ישיבה אחת מעשרה חוקים. המאבק יוכרע לא בכנסת, כי אם בבתי הספר ומוסדות בחינוך. כאן באמריקה השיחה עשתה רושם חזק. בפעם הראשונה אמרנו, כי אנו המוחזקים, והבא להוציא עליו הראיה!''

עוד בנושא