שואת יהודי אירופה, בין אירוע היסטורי לאירוע סמלי.

 

עכשיו חוזרים הביתה | ידיעון מסעות פולין   

שואת יהודי אירופה, בין אירוע היסטורי לאירוע סמלי.

הצעה לפעילות חינוכית.

 

פעילות זו מתבססת על ידיעון 'עכשיו חוזרים הביתה' אנו ממליצים לעיין בידיעון כחומר רקע והעשרה לפעילות:

 

מטרת הפעילות: בירור הערכים המתבססים על זיכרון השואה, ערכים המעצבים את פניה של החברה היהודית והישראלית.

קהל היעד: כיתות י"א-י"ב.



 

מהלך השיעור:

1. בתחילת הפעילות נקרין את הקריקטורה הבאה של אורי פנחסי:

נבקש מהתלמידים לנסח במשפט אחד מה מבקשת הקריקטורה לומר לנו.

נאסוף את התשובות על הלוח ובסיום נמיין יחד עם התלמידים את המשפטים שכתבו לקטגוריות שונות, למשל: עבר ועתיד, אוניברסליות ופרטיקולריות, חולשה ועצמה וכן הלאה.

2. נציין בפני התלמידים: הקריקטורה נוצרה לקראת יום השואה.. יוצר הקריקטורה הניח כי ישנו קשר בין הזהות הישראלית ובין השואה.

נשאל את התלמידים האם הם מקבלים את ההנחה הזו? מדוע?

3. נניח בפני התלמידים שאלה: איזו זהות אנחנו מעוניינים לאמץ לאור שואת יהודי אירופה?

נסביר: ישנם שני אופנים להתייחס אל מאורע שהתרחש בעבר. האחד הוא כאל אירוע היסטורי, השני הוא כאל אירוע בעל מעמד מיתולוגי.  אירוע היסטורי הוא אירוע קונקרטי, שהתרחש במציאות ובהקשר נתונים ובעל התחלה וסוף מוגדרים. מיתוס הוא סיפור אודות אירוע מכונן בו מקופלות משמעויות התשתית של הקהילה. לעיסוק במיתוס השפעה מכרעת על התודעה המשותפת שלנו. הוא איננו מגולל רק את אירועי העבר אלא מכונן את הפנים הקולקטיביות, מספר לנו מהם הערכים החשובים עבורנו ומשמש כדלק לבעירת מדורת השבט המשותפת.

נבקש מהתלמידים לתת דוגמאות לאירועים מיתולוגיים בעלי כוח רב עצמה בייצור הזהות הקולקטיבית שלנו כבני אדם, כיהודים או כישראלים. (לדוגמה: חורבן בית שני, מלחמת יום הכיפורים או נפילת מגדלי התאומים)

4. נניח שאלה לדיון: כיצד אירוע הופך מ'היסטורי' ל'מיתולוגי'?

דוגמה טובה לחשוב עליה בהקשר זה היא יציאת מצרים, המתוארת כבר בפסוקי התורה כאירוע בעל משמעות סמלית מכוננת ולא כאירוע היסטורי בלבד.

נחלק את התלמידים לקבוצות, נבקש מכל קבוצה לעיין באחד מהמקורות הבאים ולסמן את הפסוקים הקשורים לחלק המיתי של יציאת מצרים – זה המבקש לעצב את עולם המשמעות הקולקטיבי:

 

 יא שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ, ה' אֱ-לֹהֶיךָ.  יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  יג וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַה' אֱלֹהֶיךָ:  לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ.  יד וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ ה'  א-ֱֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת.  (דברים פרק ה')

 

ז כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-ה'  אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן.  ח כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.  ט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר עִם-לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, קָרְבָה שְׁנַת-הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ; וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל- ה', וְהָיָה בְךָ חֵטְא.  י נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ:  כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ, בְּכָל-מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.  יא כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ.  יב כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי, אוֹ הָעִבְרִיָּה--וַעֲבָדְךָ, שֵׁשׁ שָׁנִים; וּבַשָּׁנָה, הַשְּׁבִיעִת, תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ.  יג וְכִי-תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ--לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ, רֵיקָם.  יד הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק, לוֹ, מִצֹּאנְךָ, וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:  אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ, תִּתֶּן-לוֹ.  טו וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּפְדְּךָ, ה' אֱ-לֹהֶיךָ; עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה—הַיּוֹם. (דברים פרק ט"ו).

 

לט וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ, וְנִמְכַּר-לָךְ--לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד.  מ כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב, יִהְיֶה עִמָּךְ; עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל, יַעֲבֹד עִמָּךְ.  מא וְיָצָא, מֵעִמָּךְ--הוּא, וּבָנָיו עִמּוֹ; וְשָׁב, אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל-אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו, יָשׁוּב.  מב כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; לֹא יִמָּכְרוּ, מִמְכֶּרֶת עָבֶד. (ויקרא פרק כ"ה).

ימוך – ייעשה עני. נמכר לך – נמכר לעבדות.

 

נשאל את התלמידים- אילו ערכים מזמן אירוע יציאת מצרים? האם ערכים אלו אכן הפכו לחלק מהזהות היהודית?

תשובות אפשריות הן: יחס צודק לחלש, הזכות לחירות, הזכות למנוחה.

 

5. נשוב להתבונן בקריקטורה של אורי פנחסי.

נשאל את התלמידים, בהינתן שהשואה היא אירוע מכונן זהות עבור העם היהודי, אילו ערכים אתם סבורים כי יש לקשור מאירוע זה כערכי תשתית עבורנו?

תשובות אפשריות: הימנעות מפעולות הנגזרות מגזענות או מדעה קדומה, חיזוק מעמדה של ישראל כמדינה עצמאית וריבונית, שוויון, חירות הפרט וכן הלאה.

 


 קריקטורה: אורי פנחסי. השימוש באדיבות האומן.
 

עוד בנושא