על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על "ממלכתיות"?

 

 

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על "ממלכתיות"?

 

גישת ה"ממלכתיות" על פי דוד בןגוריון - בתמיכת מפא"י ומפלגות הימין והמרכז - צידדה בהעברת מרכז הכובד של ההכרעות שעניינן אופייה והתנהלותה של המדינה, ממוסדות המפלגות, התנועות וההסתדרות, שניהלו את הישוב היהודי בארץ ישראל בשנים שקדמו להקמת המדינה, אל המוסדות הרשמיים של מדינת ישראל. מתוך גישה זו פורק הפלמ"ח, נאסר על האצ"ל להכניס לארץ את אניית הנשק "אלטלנה" , חוקק חוק חינוך ממלכתי שביטל את שיטת הזרמים בחינוך ואף הולאמו לשכות העבודה שפעלו בשנים שלפני קום המדינה על פי בסיס מפלגתי. במחקר מרתק שערך ניר קידר על הממלכתיות כתפיסה האזרחית של דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הוא מוכיח שמדובר בכלל במונח שבן גוריון שאל מן השפה הרוסית, על מנת למלא את חסרונה של מילה בשפה העברית של שנות העשרים שמשמעותה "מדינה", במובן המודרני של מדינה. כך תורגמה המילה הרוסית 'גוסודרסטבו', שמובנה המודרני הוא מדינה אך משמעה המילולי הוא "ממלכה". שם העצם "ממלכתיות" שימש אם כן בידי דוד בן גוריון כדי לבטא עצמאות או ריבונות מדינית.


ü    מדוע המציא דוד בן גוריון מושג חדש כדי לבטא עצמאות מדינית?

ü    מה במושג "ממלכתיות" מבטא מצב חדש שנוצר עם קום מדינת ישראל?

 

לעומת זאת, כשמדברים על "ממלכתיות" ( במלעיל) מדברים כנראה על תפיסה אחרת לחלוטין לאותו מושג.

"ממלכתיות" - על פי ההשקפה הציונית דתית היא תפישה מבית מדרשו של הרב קוק, שלפיה יש לנקוט ביחס של כבוד רב כלפי המדינה ולהימנע מפגיעה בה, כחלק מהראיה שהיא "ראשית צמיחת גאולתנו". ו"יסוד כסא ה' בעולם"., לפי רעיון זה מוסדות השלטון של עם ישראל בארץ ישראל הם כלי הכרחי עבור ההופעה המלאה של האלוהות - הגאולה השלמה. לאור זאת, גורסים ה"ממלכתיים", שיש להתייחס בכבוד מיוחד ולהיזהר מלפגוע במדינה ובמוסדותיה, ובפרט בראש הממשלה. הרב קוק לא התייחס באופן ספציפי למדינת ישראל של ימינו, שקמה לאחר פטירתו, אך מצדדי הגישה ה"ממלכתית" לומדים ממנו עקרונות לגבי היחס העקרוני למדינה יהודית. כנגדם טוענים מתנגדי הגישה הממלכתית כלפי מוסדות המדינה, שהרב קוק דיבר על המדינה היהודית האידיאלית ולא על המצב הנוכחי.  (ההגדרות מתוך ויקיפדיה)


מה ההבדל בטרמינולוגיה של המושג "ממלכתיות" על פי השקפת בן גוריון ועל פי  השקפת הרב קוק?

מה ההבדל בהשלכות המעשיות של הבנת המושג "ממלכתיות" על פי השקפת בן גוריון ועל פי  השקפת הרב קוק?

באיזו מידה לדעתך הבנת המושג על פי השקפת הרב קוק רלבנטית למדינת ישראל של ימינו? 

 

לפניך  ארבעה פיסקאות עמדה של הוגים מקבוצות שונות בחברה הישראלית.

ü      מהו היתרון של הגישה הממלכתית כפי שהבין ופעל לפיה דוד בן גוריון?

ü      באיזו מידה לדעת הכותב היא נותנת מענה לאתגרים שהחברה הישראלית מתמודדת עימם היום?

ü      באיזו מידה היא נותנת מענה לאתגרים שהחברה הישראלית מתמודדת עימם היום, לדעתך?

ü      מה הם הרווחים והמחירים של השימוש בגישה הממלכתית לפי דוד בן גוריון?

"הממלכתיות הציונית התמקדה בתפיסה שכל חברה — גם חברה רב–גונית ותוססת מבחינה אידאולוגית כמו החברה היישובית והישראלית — חייבת להתפתח מסביב למרכז מרות פוליטי ותרבותי, שהוא המכריע בשאלות ערכיות ולו מסורה נאמנות ישירה ובלתי מתווכת של בני החברה. קיומו של מרכז מרות שכזה הוא תנאי הכרחי לעצם קיומה של קהילה פוליטית יציבה ובטוחה וליכולתה לשמור על הסדר, על הביטחון ועל השלום הציבורי, ולעצב מסגרת שתגן על חייהם של אזרחיה ועל ריבונותם”. (ניר קידר)

"לבן־גוריון זכות יוצרים על מושג הממלכתיות כעוגן תפיסתי בניהול ענייני המדינה. הממלכתיות שלו איננה מתמצה בהכוונה למינהל תקין ושלטון החוק, ללא ניגודי עניינים ובניקיון כפיים. היא גם איננה מטיפה באמצעות המושג לחתירה אל נקודת חיבור מאחדת כביכול, המתכנסת לאינטרסים מובנים מאליהם שמעבר למחלוקת. הממלכתיות במשנתו של בן־גוריון היא המצפן שצריך להנחות את המנהיג – גם במקום שבו הוא ניצב בקונפליקט מול החוק ומול התנגדות פוליטית. באמצעות המושג הזה דרש את פירוק הפלמ"ח ואת סגירת החינוך הנפרד של זרם העובדים. בשימוש במושג הזה דרש מאמץ עיקש, מעל לשיקולים ניהוליים רציונליים, למימוש חובת המדינה היהודית לקיבוץ גלויות. מכאן ביסס את התביעה להביא את העולים כולם בבת אחת, למרות מחסור חמור במשאבים, גם בהיעדר מענה שלם היכן לשכנם וכיצד להאכילם. באמצעות הממלכתיות גם הצדיק את דחיית הדרישה לכינון חוקה, בטענה ההגונה שֶאַל למיעוט היהודי הנמצא לפי שעה בארץ לקבוע חוקה שתחסום בעתיד את כוח ההשפעה והשינוי שיחוללו לעתיד המוני העולים. בהיבט זה, הממלכתיות של בן־גוריון היא דרישה לנאמנות לסיפור־העל של האומה היהודית, המחדשת ימיה במולדת. " (תא"ל גרשון כהן)

"אפשר כמובן להתווכח האם היא אי פעם יצאה הממלכתיות על פי בן גוריון, מתורת אידאה ואכן יושמה למעשה. האם ועד כמה באמת נהג השלטון בימי ראשית המדינה באופן ממלכתי? עד כמה באמת פורקה התנועתיות? עד כמה נהג החוק ויושמה המדיניות באופן אוניברסלי על כלל אזרחי המדינה, ומה היה המחיר החברתי של הדת האזרחית? מי הודר, מי נרמס, מי היה במרכז ומי בשוליים? אפשר לעשות כך, והדבר נעשה באינספור מסגרות ובמות, ובצדק. ועדיין, גם אם יושמה באופן לקוי מאד, ואפילו אם לא יושמה כלל, בעיני יש לרעיון הממלכתיות משהו חשוב להציע לישראל של ימינו. למעשה, שני דברים חשוביםהראשון הוא היכולת לחשוב על חברה המכילה בתוכה שני סוגים שונים של זיקות, כשאחת לא מבטלת את השניה. מזרחיות מול אשכנזיות, דתיות מול חילוניות, חרדיות מול ציונות, וכמובן – לאומיות יהודית אל מול לאומיות פלסטינית. בלי סתירה ובלי ויתור על אחת מהן. זה כמובן מסובך ועדין, אך כשאיפה, כמסגרת מחשבה, כאתוס – זה נחוץ לנו ביותרהדבר השני שחיוני לשוב ולאמץ מאתוס הממלכתיות קשור לתודעה הריבונית, האחראית והרחבה, המכירה בכך שעל משרת ציבור לוותר על תודעתו המגזרית לטובת ייצוג "טוב משותף" רחב.הממלכתיות המוצעת כאן היא גם אתוס אך גם יכולה להתפרט ככללי "הלכה" מעשיים. הלכות ממלכתיות למנהיגים, והלכות ממלכתיות לציבור רחב. מצוות עשה ומצוות לא תעשה. לא כחקיקה אלא כציפייה ציבורית, ככללי התנהגות לא כתובים. כמובן מאליו שהיה לנו ושאליו צריך לשוב. "(תהילה פרידמן- נחלון)

"האם עדיין ממלכתיים אנו? הדרך הטובה ביותר להתבונן בחברה היא לבדוק את הדרך שבה היא מחנכת את צעיריה. מזווית זו, ניכרת לעין – ודוקרת אותה - שקיעתו של סדר היום הממלכתי בישראל. כידוע, מערכת החינוך בישראל מפוצלת לזרמים שונים: הזרם הממלכתי (40%), הערבי (26%), החרדי (19%) והממלכתי-דתי (14%). שניים מהזרמים – הערבי והחרדי - אינם מתיימרים להיות ממלכתיים. רק מעט יותר ממחצית תלמידי ישראל מתחנכים בבתי ספר שהכותרת "ממלכתי" מתנוססת מעליהם; כותרת שתוכנה המהותי מתדלדל והולך. דומה שהכול יסכימו שהממלכתיות החינוכית בישראל הולכת ומתפוררת. זוהי תוצאה קשה של מלחמת תרבות המתנהלת במלוא עוזה בישראל בין היתר על רקע העברת האחריות בין הגמוניה יוצאת להגמוניה נכנסת. צנטריפוגות חברתיות רבות עוצמה ממיינות אותנו למחנות נבדלים. "איש לאוהליך ישראל". יועצי סתרים לוחשים לאחדים "הגיעה שעתכם - המנצח לוקח הכול", ולאחרים, כתגובה, "הבדלו, כדי להציל את עצמכם". נדרש פתרון מבני שיבטיח לכולנו כי מנצח פוליטי רגעי, מימין או משמאל, לא ייקח שבי את ילדי ישראל, וכי הממלכתיות תמשיך לעטר את מצחנו הקולקטיבי. על שר החינוך הנוכחי להקים מועצת חינוך ממלכתי, שתפקח על מדיניות החינוך בישראל באופן מקצועי ועצמאי, מתוך מחשבה ארוכת טווח שאיננה נסחפת אחר רוחות מלחמת התרבות. הרכבה של המועצה צריך להיות מאוזן בדרך שתבטא את העושר והגיוון של החברה הישראלית ויש להבטיח לה כללי משילות שיחברו אותה למציאות הישראלית אך ינתקו אותה מהפוליטיקה השוטפת. המועצה להשכלה גבוהה, לפחות כפי שתפקדה בחמישים השנים הראשונות למדינה, יכולה לשמש דגם לחיקוי. נאום השבטים של הנשיא ריבלין חשף את העובדה שמדינת ישראל היא, למעשה, מדינת "כל מיעוטיה". האינטרס העצמי של כל אחד מהמיעוטים הוא להבטיח כי חינוך הדור הבא לא יהיה מסור בידי מיעוט אחר כלשהו. לפיכך לא רק האינטרס הכולל – הממלכתי – מחייב את הקמת המועצה לחינוך ממלכתי, אלא גם האינטרס של כל אחד מהשבטים. ייסוד מועצת חינוך ממלכתית בדרך כנה ומקצועית דווקא על ידי שר חינוך מהציונות הדתית יכול לתת תוכן ממשי, בעל עומק היסטורי, לרוממות הממלכתיות שבה מתפארת, בדרך כלל בצדק, הציונות הדתית. בן-גוריון מביט בנו. עלינו לשכנע אותו ש"ממלכתיות" היא עדיין מילה בעברית."  (ידידיה שטרן)

 

 

לקריאה נוספת : "ממלכתיות: התפיסה האזרחית של דוד בן-גוריון" מאת ניר קידר

http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?189

"להחזיר ממלכתיות ליושנה", תהילה פרידמן באתר מכון שלום הרטמן.

https://blog.hartman.org.il/post/bring-back-statehood

 

"התפיסה הממלכתית של בן גוריון " , נתן ינאי

https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_45.2.pdf -

"חינוך במדינת כל מיעוטיה" מאת ידידה שטרן

https://www.idi.org.il/articles/2740

 

 לגרסה להדפסה לחץ כאן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד בנושא