ידיעון זהות יהודית

 

כתיבה: תניה רגב

יעוץ אקדמי: ד"ר שלמה פישר | הגהה: רמי ינאי

 

ידיעון זהות יהודית

חורף תשע"ח

 

את נאום 'ארבעת השבטים' נשא הנשיא ריבלין בתום שנה לכהונתו. הסדר הישראלי החדש, כך על פי הנשיא, מבוסס על ארבעה שבטים: הערבי, החרדי, הדתי-לאומי והחילוני. מדורת השבט הישראלית אולי מעולם לא בערה, אבל בוודאי כבר איננה קיימת בישראל של המאה העשרים ואחת. המספרים והסטטיסטיקות בהחלט תומכים ב'נאום השבטים', אך מה לגבי המציאות הרוחשת, המשנה את פניה כל העת, אך איננה עונה על קריטריונים, ואיננה מוכנה להידחק למגירות של זהות? מחול ההיברידיות [1] שהכניס זה לא מכבר את רעיונות הרצף לשיח הזהויות בארץ ומחוצה לה, יוצר ערפל בכל הקשור לפאזל המגזרי של החברה הישראלית ומקשה על המבקש להבין את מפת הזהויות הנוכחית.

בין שני קטבים אלה, בין הפילוח הברור של ארבעת השבטים ובין קרנבל הזהויות, מתהלך ידיעון זה. השאלה הגדולה המרחפת ממעל היא האם ישנן תבניות מושגיות שתוכלנה לאחוז את החבל הזה משני קצותיו. מכיוון שהידיעון עוסק בזהות היהודית בארץ, הרי שהוא יעסוק בנושאים העומדים על סדר יומו של הקולקטיב היהודי: מהם רעיונות התשתית המחברים את החלקים השונים של העם היהודי, ומהם הלבושים החיצוניים הנתונים לשינוי תמידי? מהן הפרשנויות השונות לסמלים התרבותיים שלנו וכיצד הן עשויות לדור בכפיפה אחת? ולבסוף, האם המופעים השונים של הזהות היהודית, עדיין מייצרים שלם קוהרנטי אחד?

 

מוזמנים להמשיך ולקרוא – יהיה מעניין!

 

 

חלק ראשון:

עקרון הרצף?

זהויות יהודיות במדינת ישראל. 

התנועה הציונית לא ביקשה לכונן רק ישות פוליטית על אדמתה של ארץ ישראל, אלא גם לעצב באופן שונה את תשתית ה'ביחד' שלנו. לא עוד חובות דתיות או תקווה משיחית, אלא קהל החולק את אותה השפה ואותה היסטוריה, חוגג את החגים הלאומיים המשותפים וחש זיקה אל אותם נכסים המרכיבים את 'ארון הספרים היהודי'

האם הצליחה תודעה זו לחלחל לכל שכבות ורובדי העם היהודי שבא והתקבץ בשערי הארץ?

 

חלק שני:

תכנית הליבה של העם היהודי - קיימת?

על פי המדרש, מעמד הר סיני מוטבע ב DNAהיהודי, כולם היו שם, כולם שמעו את הדיבור הא-לוהי, ומאותה נקודת פתיחה כולם התחילו לצעוד יחד, או שמא לחוד. הוויכוח, כך נהוג לומר, הוא חלק מהמאפיינים המובהקים ביותר של היהודים באשר הם, אולם האם נשארה לנו עוד ליבה משותפת, אודותיה אנחנו מתווכחים?

 

חלק שלישי:

לא שוחים עם הזרם

המשפט 'שני יהודים נפגשים...' – נשמע כמו פתיחה לז'אנר שלם של בדיחות, אבל אם ניקח את המשפט הזה ברצינות, נשאל – מה יקרה אם שני יהודים ייפגשו באופן אקראי, האם בכלל הם יזהו זה את זה? ירגישו קרבה האחד אל השני? ידברו את אותה השפה או יחזיקו בעולם ערכי דומה? מי אמר שיהודי מרגיש זיקה דווקא ליהודים, איתם יצא לו להיפגש? אולי בדיוק להיפך... השאלות האלו הן חלקיקים של השאלה הגדולה: מה בעצם מחבר בינינו? האם ישנה הגדרה של העם היהודי, רחבה ככל שתהיה, תחתיה יכולים להסתופף כל אלה המגדירים את עצמם יהודים?

 

לשימושכם הטוב:

מערך שיעור :

זהותה היהודית של מדינת ישראל

מערך שיעור :

זהות יהודית וחקיקה ישראלית

דף מקורות מלווה ידיעון

 

 

אז... הכל דיבורים?

בידיעון זה לא זו בלבד שקפצנו לתוך המים הסוערים ששמם 'מיהו יהודי', אלא שעשינו זאת בעיצומה של תקופת ההיברידיות המתעתעת, בה נראה כי אנשים או קהילות אינם מחזיקים בהתנהגות עקבית בכל הקשור לזהותם היהודית.  מתוך תחושה עמוקה שדווקא כעת צריך כלי עבודה אמינים לבוא איתם אל שיח הזהות היהודית, פנינו, עם לא מעט חששות, להמשגת המופעים השונים של הקולקטיב היהודי העכשווי. גם עבורנו היה זה מסע מאתגר, וגילינו שאפשר לפרק את הרעיון החמקמק של זהות היברידית. בידיעון חילקנו בין התנהגויות יהודיות ובין הפרשנות הניתנת להן: יהדות כלאום או יהדות כדת. נעזרנו במושג הדמיון המשפחתי אותו טבע ויטגנשטיין, והצבענו על אבני הבניין מהן יכולות קבוצות מתוך העם היהודי, אך גם יחידים, לברור את התמהיל המיוחד שלהם לזהותם היהודית. 

 

 

 

בברכת חורף טוב!

 

צוות יסודות

 רוחמה גבל-רדמן, תהלה דרמון-מלכה, יפעת משגב,

שיר נתיב , שלמה פישר, אדוה קרניאל ותניה רגב

    

 

* התמונות לקוחות מאתר הויקיפדיה, אתר פיקיוויקי ואתר freepik

 

[1] בזהות היברידית מתלכדים מרכיבי זהות שונים, שאינם מתיישבים האחד עם השני, אולם דרים בכפיפה אחת. אלה עשויים להרכיב את הזהות הלאומית, החברתית, הקהילתית או האישית. המחשה לרעיון ההיברידיות ניתן להביא דווקא מעולם הרכב, מנוע היברידי נוסע על דלק, על חשמל ועל תרכובת של שניהם גם יחד. המנוע ההיברידי נעזר בכל אחד ממקורות האנרגיה באופן גמיש ומשתנה.

 

עוד בנושא