של מי העצרת הזאת?

 

של מי העצרת הזאת?

 

השנה, לראשונה, לא התקיימה העצרת הרשמית  בכיכר לזכרו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין.

לעצרת שהתקיימה בכל שנה היה חלק משמעותי בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי, ובעיקר בעיסוק בשאלה הגדולה המלווה את החברה הישראלית מזה 21 שנה: כיצד מציינים יחד אירוע שממחיש ומבטא את השסע, את הקרע, את החברה המדממת? "העצרת הזו לא שלנו", כתב הרב יובל שרלו בשנת 2008 במכתב גלוי לשמעון פרס ז"ל שכיהן כנשיא: "אם כנים דבריך, ואם אכן יש מקום בלבך, גם לאלה שאינם שייכים כלל וכלל לתפיסות הפוליטיות שאתה מייצג, אתה צריך לבחון, האם ניתן לעשות את מה שנדרש, כדי שרוב מוחלט של הציבור יוכל למצוא את עצמו בעצרת". [1] חמש שנים מאוחר יותר התלכדו תנועות הנוער תחת הכותרת 'זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה', במטרה לייצר טקס אלטרנטיבי, שכולם יכולים לחוש בו בנוח וליטול בו חלק.

בידיעון זה בחרנו לעסוק במה שקושר אותנו זה לזה: האם לאחר המכה הקשה השכלנו כחברה לאסוף עצמנו ולקום ולצעוד קדימה בדרכנו כעם או להיפך, אולי המכה ניפצה לרסיסים את החברה הישראלית לחלקיה, שהולכים ומתנכרים אלו לאלו? האם אנחנו מסוגלים להתכנס סביב עולם ערכי משותף מבלי לטשטש את הזהות הפרטית שלנו? ולבסוף, מה הופך קיבוץ אנשים המכונה 'מדינת לאום' לקהילה חסינה ופתוחה למגוון אנושי? הדיון כואב וקשה, בוודאי לדור שחווה את המאורעות ממש. לצד זאת, אנו סבורים כי לא ניתן להימלט ממנו ושומה עלינו לקיימו.

לפניכם, ידיעון ליום הזיכרון ה-21 לרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין.

 

 

חלק ראשון:

'לא נשכח ולא נסלח'

מה קרה לנו בעשרים ואחת השנים האחרונות?

תחושות של שסע הולך ומעמיק הצמיחו יוזמות רבות של הידברות וגישור לאחר רצח רבין.

האם הפכנו לחברה מאוחדת יותר?

תלוי את מי שואלים...

חלק שני:

הלאומיות, הדת

והמקף שביניהן

 

הציונות הדתית ספגה ביקורת מבית ומחוץ לאחר רצח רבין.

האם שיח מקודש ודתי המתלווה לאידיאולוגיה לאומית הוא פצצה מתקתקת

או שמא מדובר בבשורה שעשויה לפרוץ את גבולות המגזר הדתי? 

 

 

מערך שיעור

בין גורל ליעוד- מפגש שפות 
לשימושכם הטוב.

 

דף מקורות

המרכז בתוכו את כל המקורות הנידונים בידיעון.

לשימושכם הטוב.

 

אז... הכל דיבורים?

'אין שום עם סגולה יש רק יחידים' מצהיר שלום חנוך בשירו 'אל תקרא לי עם', שיר אותו ביצע באלבום "ערב ערב" שהופק בסמוך לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. ידיעון זה פוסע בנתיב ההפוך. קראו לנו עם, ואנחנו נשאל מה הופך אותנו לכאלה. בידיעון ביקשנו לעמוד על תהליכי האיחוד והפירוד שהתחוללו מאז הרצח, לברר כיצד ניתן לקיים יחד משותף על אף השוני, ולבסוף להציע כי החיבור בין השדה הערכי והמקודש ובין השדה האזרחי והלאומי איננו בבחינת 'פצצה מתקתקת', אלא עשוי לייצר מדינת לאום חסינה ופתוחה יותר.

 

 

 

 

 

בברכת חורף טוב,

 

צוות יסודות

רוחמה גבל-רדמן, יפעת משגב, שיר נתיב,

שלמה פישר, גדעון שינדלר, תניה רגב 

    

עוד בנושא