דו"ח הועדה לגיבוש הסדר לבני הישיבות

בדו"ח ניתן לראות עוד. למשל: רקע היסטורי- הלימוד בישיבות
 
החברה החרדית
החברה החרדית היא חברה ייחודית מבחינות רבות, הן מבחינת אופייה, הן מבחינת אורחות חייה, והן מבחינת לכידותה הפנימית.
מבלי לעסוק בהגדרות, האוכלוסייה אשר מקובל לראותה כחרדית מונה כיום 400,000 נפש לערך (5% - 7% מהאוכלוסייה בישראל). על פי הערכות אחרות, היקף האוכלוסייה החרדית עומד על 500,000 איש ויותר.
שעור הפריון בחברה החרדית עומד על 7.6 ילדים, וזאת לעומת שעור פריון כללי ישראל של 2.66 ילדים. שעור הפריון במשפחות יהודיות שאינן חרדיות עומד על 2.3 ילדים. קצב הריבוי הטבעי של האוכלוסייה החרדית עומד על 4% - 5% לשנה, והיא מכפילה את עצמה כל 17 שנה לערך.
על פי קצב הריבוי הטבעי הקיים, בשנת 2025 תמנה האוכלוסייה החרדית 12.4% מאוכלוסיית ישראל, והילדים במגזר זה יהיו 22.4% מאוכלוסיית הילדים בישראל.
 
בשנת 1995 57% לערך מהגברים החרדים בגילאים 25 - 54 למדו לימודים תורניים ולא עבדו.
 
במונחי שנות לימוד, האוכלוסייה החרדית היא המשכילה ביותר בישראל. מצב זה תואר על ידי פרופ' מנחם פרידמן, שהופיע בפני הועדה במונח "חברת הלומדים", מצב ייחודי שאין לו אח ורע במקומות אחרים. בהשוואה לאוכלוסייה החרדית בארצות הברית למשל, אופי החיים של החברה החרדית בישראל, המוקדשת ללימודים תורניים.
 
כמחצית מן האוכלוסייה החרדית נמצאת מתחת לקו העוני, ובמשפחה החרדית הממוצעת, כמחצית מן ההכנסות מקורן בתמיכות ציבוריות ובתשלומי העברה.
 
האוכלוסייה החרדית בישראל נוטה להתרכז באזורים ובשכונות נפרדות ונבדלות, המתאפיינות "בסביבה של קדושה", הכוללת מוסדות דת ומוסדות חינוך תורניים רבים מאוד, בשמירת שבת ברשות הרבים, וכיוצא באלה.
 
בשנות החמישים והששים שלושת המרכזים החרדיים הגדולים היו בירושלים, בבני ברק ובתל אביב. עם הזמן, עזבה האוכלוסייה החרדית את תל אביב בחלקה הגדול והתרכזה בבני ברק, ובהמשך, בעיקר משנות השמונים ואילך, עקב מחירי דיור גבוהים וצפיפות רבה, החלה האוכלוסייה החרדית לעבור גם לערים ולישובים אחרים: שכונות חרדיות בערים חילוניות (אשדוד, ערד, בת ים, חצור הגלילית, צפת), ישובים חרדיים עצמאיים במעגל ירושלים - בני ברק (אלעד, רמת בית שמש), וישובים ביהודה ושומרון (קריית ספר, עמנואל, ביתר, תל ציון). קהילות חרדיות גדולות קימות כיום, פרט לירושלים ובני ברק, באשדוד, ביתר וקריית ספר.
 
החלוקה המסורתית של החברה החרדית היא לחסידים ומתנגדים או ליטאים. החסידים מאורגנים סביב חצרות אדמו"רים (הגדולות שבהן גור, בעלז, ויז'ניץ, צאנז, ברסלב וחב"ד). מאפיינים מיוחדים בקרב החברה החרדית נודעים גם למנהגיהן השונים של היהדות החרדית האשכנזית והיהדות החרדית הספרדית.
 
המוסד הבולט בחברה החרדית הוא הישיבה, וראשי הישיבות הם המנהיגים רוחניים והציבוריים בחברה החרדית. הישיבות הבולטות הן פוניבז' בבני ברק וחברון ומיר בירושלים. הישיבה הגדולה ביותר היא ישיבת מיר בירושלים, המונה 4,000 תלמידים לערך.
 
מגמות ושינויים
בין החברה החרדית לבין העולם המודרני מתקיים מתח מתמיד סביב השאלה אילו היבטים של החיים המודרניים יורשו "להיכנס" אל הבית ואל הרחוב החרדי. כך, למשל, מכשירי חשמל לסיוע בעבודות הבית מקובלים מאוד, וכך גם טלפונים סלולריים, אך הטלוויזיה היא בגדר מוקצה מחמת מיאוס. המחשב התקבל בהסתייגות, ונעשה בו שימוש רב, במיוחד לצורך תעשיית הדפוס החרדית הפורחת, אך לאחרונה אסרו ראשי החברה החרדית על השימוש המחשב ברשת האינטרנט וכן לכל צורך של בילוי ובידור.
 
בשנים האחרונות החלה להתפתח בקרב חלקים מהאוכלוסייה החרדית ניצנים של נכונות למעבר הכשרה מקצועית, אם תוך כדי הלימודים התורניים ואם לאחר עזיבת הלימודים, וזאת בעיקר עקב הקשיים הכלכליים ורמת ההכנסה הנמוכה. מגמה זאת מתאפיינת הן בגידול ניכר בהיצע הקורסים המקצועיים והן בהקמת מכללות ומסגרות דומות להכשרה מקצועית.
 
התחזקותה של מגמה זו עשויה להביא להקטנת ממדי העוני בחברה החרדית וכן לצמצם את הנתק בינה לבין החברה הישראלית הכללית.
 
 

עוד בנושא