נגישות לנכים

שיעור ראשון – מיעוט ורוב במדינת ישראל
 
מבוא לעמוד 48 מוסף לחוברת
 
השוני בין בני אדם אינו מתמצה בשוני אישי. במציאות המודרנית מתקבצים פעמים רבות למדינה אחת אנשים מקבוצות שונות שהשוני ביניהם מוגדר לפי הקבוצה אליה הם משתייכים. אין כיום כמעט מדינה בעולם שאין בה עמים שונים, דתות שונות, ובעלי אמונות שונות. מציאות זו דורשת כמובן סובלנות הדדית. אולם ביחידה זו איננו עוסקים בסובלנות אלא בהיבט אחר של הענין: יחסי רוב ומיעוט .
 
בדרך כלל בחברה או במדינה שיש בה קבוצות שונות ישנה הקבוצה הדומיננטית, ויש קבוצות שונות של מיעוטים. כך למשל בארה"ב הרוב הם נוצרים פרוטסטנטים, אבל יש קתוליים וגם יהודים; הרוב הוא ממוצא אירופאי, אבל יש ממוצא אפריקני, ויש היספאנים, ועוד ועוד.
 
כאשר מדברים על רוב ומיעוט מתכוונים בדרך כלל לרוב ומיעוט מבחינה כמותית – יש קבוצות גדולות ויש קבוצות קטנות – אבל יש גם רוב ומיעוט מבחינה איכותית, דהיינו, יש בחברה קבוצות חזקות למרות שהן קטנות במספרן והן הנקראות אליטה. אלו הן קבוצות של אזרחים שיש להן יכולת כלכלית גבוהה, השכלה גבוהה, שהן בעלות עמדות מפתח בניהול המדינה ובהשפעה על התקשורת וכו'. לעומתן יש קבוצה גדולה-כמותית של אזרחים אך קטנה ביכולתה להשפיע, למשל עניים, לא משכילים וכו'.
 
ביחידה זו נעסוק במקומו של המיעוט בחברה, בבעיותיו וביכולות שלו לפעול ולהשפיע במסגרת החברה.
 
בשלב ראשון נבקש להכיר את הקבוצות השונות במדינת ישראל ואת השתייכותו של כל תלמיד ותלמיד לקבוצות אלו.
 
הפעלה
 
מטרת ההפעלה: מטרת הפעילות היא לתת לתלמידים לחוות את מקומם בחברה ובמדינה ולהכיר באופן זה את הקבוצות השונות הקיימות במדינה ואת היותן שייכות לרוב או למיעוט. מתוך כך אפשר יהיה לעסוק בהמשך במצוקות של המיעוט.
 
נשים לב: לא תמיד מרגיש הציבור הדתי שהוא מיעוט. צריך להבהיר את העובדה הזו. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, כל הדתיים הם כ-30% והחילונים – 70%.
שבעה אחוזים מהציבור הישראלי היהודי מגדירים את עצמם 'חרדים', 10% 'דתיים', 14% 'מסורתיים דתיים', 25% 'מסורתיים לא דתיים', ו-44% 'לא דתיים/חילונים'.
 
אופן הפעילות: עיינו בעמ' 49 ב"הפעלה" והקצו כעשר דקות למילוי המשימות.
 
התלמידים מתבקשים לסמן את החלקים בטבלה אשר מייצגים אותם, ולבחון באילו קבוצות הם שייכים לרוב במדינה ובאילו קבוצות הם שייכים למיעוט.
הערה: יש להדריך את התלמידים שהם אינם חייבים למלא את "חלוקה לפי הכנסות" אם אינם יודעים או אינם רוצים לפרסם את המצב הכלכלי של משפחתם.
לאחר שבידי כל התלמידים תהיה 'תמונת מצב' מלאה של עצמם, הכיתה תתכנס למליאה ותדון בנתונים, ויתקיים דיון מסכם.
 
נקודות לדיון
  • שונות ודמיון בין התלמידים בכיתה
  • שונות ודמיון במדינה ורוב ומיעוט במדינת ישראל
  • מיהן קבוצות הרוב ומיהן קבוצות המיעוט?
  • מי ואיך מקבלים החלטות במדינה? מי יכול להיפגע כתוצאה מההחלטות?
 
הרחבה לעמוד 50
בדיאלוג בין מוטי לרובי עולה סוגיה עקרונית בתחום הדמוקרטיה: החשיבות של זכויות האדם להגנה על המיעוט.
יחידה זו עוסקת במחאה, אבל כדאי להזכיר כאן את נושא הזכויות שנידון ביחידה הקודמת. מדוע צריך זכויות, הרי לכאורה די בכך שאני הולך לבחירות חופשיות ובוחר מנהיג כרצוני? הזכויות חשובות במיוחד למיעוט, שכוחו הפוליטי עלול להיות נחות. למשל: ציבור דתי צריך ליהנות מחופש פולחן גם במדינה חילונית, למרות שהוא לא מצליח לבחור מנהיג שילך בדרכו.
בהפעלה חווינו את מקומנו בחברה ואת העובדה שלפחות בחלק מהמרכיבים אנו נמצאים בקבוצת מיעוט.
  • מה המשמעות של השתייכות למיעוט?
 
הסיפור הבא מציג פן מעניין של מקומו של המיעוט בחברה.
 
מעשה בתבואה משגעת / מסיפורי רבי נחמן מברסלב (הסיפור אינו מופיע בקובץ סיפורי המעשיות שהוציא תלמידו ר' נתן, אלא בספר מאוחר יותר בשם "אבניה ברזל")
 
שפעם אחת אמר המלך לאהובו, השני למלך: באשר אני חוזה בכוכבים, רואה אני שכל התבואה שתגדל בשנה הזאת, מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע, אם כן יטכס עצה. ואמר לו שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מהתבואה הנ"ל. וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים, וכל העולם יהיה משוגע, אז יהיה להפך (ולהכין בשביל כולם אי-אפשר) - שאנחנו יהיו משוגעים. על כן בודאי נצטרך לאכול מן התבואה, אבל רק זה, שנסמן סימן על מצחנו, שנדע - על כל פנים - שאנחנו משוגע. שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן כשתסתכל על מצחי נדע מסימן שאנחנו משוגע.
 
שאלות:
  • מה אתם הייתם עושים במקום המלך?
  • האם גם אתם הרגשתם פעם שאתם חריגים לחלוטין בחברה? מה הרגשתם?
  • מטרת הסיפור ללמד על תחושות המיעוט בתוך קבוצת הרוב. תחושות של מצוקה, מידור וחוסר התייחסות לצרכים ובקשות. מהסיפור היפה הזה אנו לומדים על כוחו של הרוב: הוא לא רק יכול להחליט, הוא גם קובע את כללי המשחק, הוא קובע מה טוב ומה רע, מה ראוי ומה לא ראוי. פעמים רבות החלטות אלו מנוגדות לתפיסות, לרצונות ולאמונות של קבוצות מיעוט שונות.
  • הקושי אינו רק בעצם ההכרעה בניגוד למיעוט אלא גם בכך שהמיעוט נדרש לא רק לקבל את הכרעת הרוב אלא גם לפעול לפי כללי המשחק שלו.
  • לסיכום
 
בשיעור זה ניסינו לחוות את מקומנו בחברה הישראלית וגם לנסות לחשוב מה המשמעות של השתייכות למיעוט. הקבוצות שהוצגו בשיעור הן רק חלק קטן מהקבוצות הקיימות במדינה, ועם זאת פתחנו בכך פתח לדיון בסוגיית המיעוט בחברה. כל זאת כמבוא לשיעור הבא שיעסוק במצוקות המיעוט.
שיעור שני – מצוקות המיעוט במדינת ישראל
 
הפעלה
 
למורה: מטרת הפעילות היא חשיפה קצרה למצוקה שמציג כל מיעוט, וזאת הן כדי להכיר את המציאות במדינה והן כמבוא להבנה מהם גורמי הקיפוח של המיעוטים השונים ומה הדרכים להתמודד עם מצב זה.
 
בשיעור זה שני שלבים.
 
שלב א - קומיקס – היכרות עם קבוצות מיעוט חלשות (עמ' 52 בחוברת)
שלב ב' – העמקת ההיכרות עם קבוצות המיעוט בישראל (עמ' 53-54 בחוברת)
 
הקבוצות
  • חרדים
  • ערבים
  • אמהות חד-הוריות
  • תושבי פריפריה
  • נכים
  • עולים חדשים
  • עניים
  • נשים
  • ההיגדים
 
(עמ' 54 בחוברת – שימו לב! יש כאן היגדים שלא הבאנו בחוברת מפאת קוצר מקום)
  • קצבאות הילדים למשפחות ברוכות ילדים קוצצו בשנים האחרונות בצורה חדה. משפחה בת 8 ילדים שקיבלה בעבר כ-5,000 ₪ לחודש מקבלת כיום כ-2,000 ₪ לחודש.
  • אחוזי הזכאות לתעודת בגרות בעיירות הפיתוח בדרום נמוכים בממוצע בכ-30% מאחוזי הזכאות ביישובים מבוססים במרכז הארץ.
  • למרות תכניות שונות של המדינה, רק יישובים בודדים בצפון הארץ מחוברים ברשת הרכבת למרכז הארץ.
  • כל היישובים בארץ המצויים בעשירון התחתון, הנמוך ביותר ברמת ההכנסה של תושביו ובמשאבי העירייה, הם יישובים ערביים.
  • כשליש מהעובדים בארץ מרוויחים את שכר המינימום או פחות ממנו.
  • לפי מחקרים רבים ההפרש הממוצע בין משכורות של גברים ונשים העובדים בעבודה דומה מגיע ל-30% לרעת הנשים.
  • למרות החוק שיש לאפשר לנכים גישה למקומות ציבוריים, מקומות רבים אינם דואגים לכך. לדוגמא, פחות מרבע מבתי הכנסת בארץ נגישים לנכים.
  • שיעור הנשירה של תלמידים עולים מאתיופיה גבוה פי שלושה מהממוצע הארצי.
 
קיימו דיון מסכם בכיתה
 
במסגרת הדיון חשוב לשמוע גם תחושות שהתלמידים עצמם מעלים מהחוויות שלהם. יתכן שיהיו תלמידים שידברו מתוך הכאב שלהם ומתוך תחושת קיפוח וזרות. שימו לב כמורים שיש להכיל ולכבד את הדברים שיתכן שיושמעו בכיתה.
 
היעזרו גם בסיכום השיעור המופיע להלן.
 
הרחבה:
 
יחסי רוב ומיעוט תופסים מקום מרכזי בספרות ההלכה בזכות שאלות שהתעוררו בנושא הנהגת הקהילות היהודיות בגולה, קהילות שנהנו מאוטונומיה רחבה למדי. באופן כללי יושם הכלל של "אחרי רבים להטות", וניתן כוח לציבור לקבל החלטות, ומצד שני נקבעו דינים שונים בכדי להגן על המיעוט מפני הפעלה שרירותית ובלתי מוצדקת של כוח הרוב.
 
הרחבה על כך ראו במאמר הבא של שופט בית המשפט העליון בדימוס, מנחם אלון, באתר דעת: "שלטון הקהילה ויחסי יחיד וצבור במשפט העברי".
 
שיעור שלישי – דילמת האוטובוס
 
דילמת האוטובוס (עמ' 56 בחוברת)
 
מהלך הפעילות:
 
התלמידים יתחלקו לקבוצות לימוד. כל קבוצה תעיין ב"דילמת האוטובוס" ובמקורות בהמשך (עמ' 58-57 בחוברת). חברי הקבוצה יתבקשו להכריע באיזו דרך הם היו נוהגים: אחריות הדדית, התנתקות ו[/או?]שינוי בכל מחיר.
 
נשים לב: המקורות עוסקים בסיטואציה קונקרטית – ההתנתקות. כדאי לתאר לתלמידים בקצרה את הדילמות שעלו אז בציבור הדתי. ניתן להדגים את דילמת האוטובוס לגבי ההתנתקות – רבים ממתנגדיה הזהירו כבר אז שהיא תוביל להשתלטות ארגוני הטרור על עזה ולאיומים ביטחוניים ממשיים על תושבי הדרום, והזהרותיהם הוכחו כנכונות.
 
מצד שני, תומכי ההתנתקות טענו שללא צעדים חד-צדדיים נעמוד בפני לחץ בינלאומי שיגרום לבסוף לנסיגות מסוכנות אף יותר.
 
דיון במליאת הכיתה: הקבוצות יתכנסו במליאה, ידווחו על הכרעותיהן ועל השיקולים שלהן בבחירתן. דגשים לדיון:
 
  • מהם היתרונות והחסרונות של כל דרך?
  • מהן המשמעויות המעשיות של פרישת חברים מתוך הקבוצה?
  • האם יש חשיבות לשמירה על שלמות הקבוצה?
  • האם יש מצב בו מוצדקת פעולה אלימה?
 
המקורות
 
לדיון תורני-אקטואלי בדילמה הבאנו שלושה מקורות.
 
הראשון, של הרב עציון, מקביל לאלו הבוחרים לרדת מן האוטובוס. נשים לב לדגש על תחושת המיעוט ועל חוסר האמון ביכולת לשנות. הוא אינו עוסק בנזק הגשמי אלא בנזק הרוחני. עמדה זו קרובה הרבה פעמים לעמדה החרדית.
 
השני, של הרב טאו, מתנגד לשתי הגישות, הן לירידה מן האוטובוס והן לאלימות, וקורא להסברה ולשכנוע. נביא ציטוטים ארוכים יותר מדבריו:
 
היטבנו לעסוק בהתיישבות, אך לא הצלחנו להניע קדימה מהלך רוחני ציבורי משמעותי במדינה. עם ישראל נשאר הרחק מאחורינו ואף התדרדר מבחינה רוחנית וערכית, עד שהגענו לקונפליקט הנוכחי, ואת המצב הזה אנחנו מוכרחים לשנות. לא נוכל להתחמק מכך. הציבור שלנו הוא ציבור אמוני מלא רוח, המסוגל להניע מהלך אמוני משמעותי במדינה כולה ולחולל מהפכה של ממש גם בתקופה הקרובה. זהו מהלך של תשובה ציבורית שחייב להתחולל וגם אם לא נסיים אותו עכשיו, מוכרחים להתחיל בו ללא דחייה. כיוון זה של טיפול ברוח העם, הוא באמת הדבר האמיתי והיחיד שיכול ליצור תיקון ממשי במצב הנורא הזה שנקלענו אליו...
 
שוחחתי בהרחבה בנושא זה עם איש ציבור מעשי אשר מילא תפקידים ממלכתיים בכירים במדינה. הוא הסביר לי בצורה פשוטה, שגם בריאליה המעשית ביותר, הדבר העיקרי שיכול באמת לשנות את התמונה היום, זו דווקא פעולת הסברה רחבה בקרב הציבור הכללי. מנהיגי המדינה חוששים בעיקר מכך שנשפיע על העם. אם יש משהו שהם מרוצים ממנו היום, אלה הם אותם קולות אצלנו, המשמיעים ביטויים של מאזן אימה ומלחמת אחים. קולות אלה נותנים להם את הלגיטימציה הציבורית לבצע את הפינוי בכל מחיר. בלי משים, דווקא אתה משחק לידיהם, משום שאתה התייאשת מהעם ואתה מנסה לזעזע את הפוליטיקאים ואת המערכות הפוליטיות, וכך אתה נכנס לפינה שממנה התוצאה תהיה בדיוק הפוכה.
 
כל החשבון הזה לא בא לשלול את הפעולות החיוביות הנוספות שנעשות. שלטים במרפסות זה טוב, כתום זה מצוין, עמידה בצמתים זה טוב, וצריך להמשיך במלוא המרץ לעסוק בכל הפעולות החיוביות. אך מעל הכול - המאמץ העיקרי שצריך לעסוק בו היום - גם מתוך הראייה הריאלית ביותר - הוא ההשפעה על רוח הציבור. ואת זה אנחנו מסוגלים לעשות....
 
שאלה:
 
בעולם הרוח זה נשמע מאוד יפה, אבל בשורה התחתונה זה נשמע מנותק מהמציאות. נראה לי הרבה יותר ריאלי לעצור את התהליך היום על ידי מהלך של מרי אזרחי ויצירת אווירה חזקה של קרע בעם, שיבטאו את זעמו של הציבור על התנהלות הממשלה, מאשר על ידי פעילות יפת נפש, נחמדה ולבבית של פנים אל פנים, שקשה מאוד להבין איך היא מועילה ומשפיעה על המצב.
 
תשובה:
 
יש משהו מהותי נוסף שצריך לברר. דרכי הפעולה שלנו, אינן נגזרות רק מהשיקולים המעשיים והפרקטיים, כיצד ניתן לעצור את המהלך עצמו. אלו הם שיקולים של פוליטיקאים ואנשי טקטיקה. המאבק שלנו הוא מאבק של אמונה, אנחנו נלחמים על הרוח של עם ישראל מתוך אהבת ישראל ואמונה בדור. בראייה זו, לא כל הדרכים כשרות. ישנם מצבים בהם אפשר לאנוס את המציאות בכוח, בדרכים פסולות ובמהירות[1], אך בדרכים אלה משלמים על כך בריבית דריבית. אם נצליח לעצור את התהליך באמצעים כוחניים ובאיומים, ל"הצלחה" זו יכול להיות מחיר כבד מאוד, העלול להוביל חלילה למשברים חמורים ועמוקים מאלה שעכשיו.
 
ישנן דרכי פעולה המטפלות בענף, אך כורתות את הגזע העיקרי שעליו כל ההתיישבות שלנו במדינת ישראל עומדת. כל פעולותינו נובעות מאהבת ישראל, מהשליחות הכלל-ישראלית, מהשייכות העמוקה שלנו לאומה ולדור ומהאמונה בתהליך האלוקי של שיבת ציון. יצירת אווירה של קרע ושנאה בעם חלילה, להרהר אפילו בכך שמישהו ירים יד על אחיו, לדבר על חלקים בעם כעל 'ערב רב' ועל ייאוש מוחלט ממדינת ישראל, כל אלה הן פגיעה נוראית בעיקר העיקרים, בשם הרצון להציל את ארץ ישראל. מציאות העלולה להוביל למשבר חמור לאין ערוך מזה שאנו נתונים בו כעת, ואחריתו מי ישורנו.
 
...משל למה הדבר דומה? לבעל רכב אשר לאורך זמן שומע רשרוש הבוקע מהמנוע. הוא מעדיף להתעלם מהרשרוש ולהמשיך בשגרת נסיעותיו. באחת מנסיעותיו הרבות, הוא שם לב שנדלקה לו נורית אזהרה אדומה. זה מאוד מעיק עליו, אך מכיוון שהוא ממהר לחתונה, הוא לוחץ על הדוושה וממשיך לנסוע. מכיוון שהנורה דולקת וזה מלחיץ ומעצבן אותו, הוא פשוט שובר את לוח השעונים ותולש את הנורה ממקומה, וחסל סדר בעיה. הוא ממשיך לנסוע, מרוצה מעצמו שעצר את התקלה. לאחר רבע שעה של נסיעה, הוא מריח ריח מוזר, הוא מסתכל החוצה ורואה את העשן והלהבות שעולות מהמנוע...
 
המחשבה של עקירת גוש קטיף חלילה, היא מציאות איומה בפני עצמה. אמנם בראיה מקיפה של המציאות הלאומית, גוש קטיף היא נורה אדומה מבהיקה, המעידה על בעיה הרבה יותר חמורה וכוללת. לא מטפלים בבעיה במנוע בכך שמתייחסים רק לבעיית הנורה.
 
העמדה השלישית היא העמדה של הרב ליכטנשטיין (באופן טבעי לא הבאנו מקורות התומכים בהפעלת אלימות). מה שהוא מוסיף הוא שיש לאלימות שורש: עצם ראיית הנהג כמי שמוליך לאבדון. הזלזול בבעל המחלוקת שלנו הוא שהופך את המחשבה על פגיעה בו לאפשרית.
 
סיכום
 
(עמ' 59 בחוברת)
 
בשיעור זה עסקנו בהתמודדות עם מדיניות הנתפסת בעיני חלקים מהציבור כמסוכנת. בחנו שלוש דרכים העומדות בפני המתנגדים למדיניות זו.
 
חשוב לזכור כי לקיום חברה רבת פנים כזו שבמדינת ישראל יש לעיתים מחירים כבדים, כולל השלמה בלית ברירה עם מדיניות הנראית מוטעית ומסוכנת, אולם רק קבלת כללי המשחק הדמוקרטי ופעילות במסגרת כללים אלו, יש בהן כדי לשמור על שלמות החברה ולאפשר לשנות את המדיניות בעתיד. ביחידה השישית נבחן את הלגיטימיות ואת חוסר הלגיטימיות של מחאות תקיפות ואפילו במצבים קיצוניים.


 

עוד בנושא