ספרים, סרטים והפעלות באזרחות

 הפעלת פתיחה – משחק היגדים מוסף לחוברת

 

שלב א'

חלקו את תלמידי הכיתה לקבוצות דיון (4-5 משתתפים בקבוצה).

הקבוצות יישבו במעגל, וכרטיסי ההיגדים יהיו מפוזרים על שולחנות מסביב או על הרצפה.

כל תלמיד יבחר היגד שאיתו הוא מזדהה.

 

היגדים:

מבקשים מהתלמידים לשבת בצד שהם בחרו:

 

צד א' – היגדים שמבטאים קנאות

צד ב' – היגדים שמבטאים סובלנות

צד ג' – היגדים שמבטאים התלבטות

 

דיון:

להשאיר את הדיון פתוח - נלמד בהמשך השיעור את הפרטים וכל תלמיד יוכל לגבש דעה.

שיעורי בית - שתפו את ההורים בדיון ושאלו מהי עמדתם בנוגע לסובלנות במדינה.

 

הקניה - מהי סובלנות? מוסף לחוברת עמודים 7 ו-9

 

הסובלנות מחייבת להימנע מפעולה כוחנית כנגד בני אדם, כפרטים או כקבוצות, הפועלים או מתבטאים באופן הנראה לנו מוטעה או פסול. האדם הנוהג בסובלנות הוא אדם שיש בידו היכולת והכוח למנוע מהאחר, השונה ממנו, להביע דעות או לעשות מעשים, ולמרות זאת הוא נמנע מכך. יש המפרשים את המלה סובלנות כנובעת מהשורש "סֵבֶל", כלומר, הסובלן 'סובל' מכך שהאחר נוהג כפי שהוא נוהג, ולמרות זאת הוא מאפשר לו להמשיך בדרכו ולנהוג כך.

הנימוק הבסיסי לסובלנות בחברה הוא הרצון להימנע ממלחמת הכל בכל, כאשר יש בחברה דתות שונות, זרמים שונים והשקפות חברתיות ופוליטיות שונות. הסובלנות התבססה לאחר שבני אדם מאסו במלחמות והבינו שאנשים מקבוצות שונות צריכים ללמוד לחיות זה בצד זה, למרות שכל אחד מהם סבור שהשני טועה.

 

שימו לב! הסובלנות אינה מושג חילוני. היא נולדה בהקשר דתי, והיא מאפיינת דווקא שיטות המאמינות בכל לב כי האמת איתן.

 

להרחבה: ניתן לעיין במאמרם של בר-נביא ופלדון "שורשי הסובלנות הדתית בתרבות המערב".

 

 

שימו לב! בפרק זה אנו לומדים על סובלנות. יש מושג נוסף הקשור לנושא ונקרא "פְּלוּרַליזם" (בלועזית: ערך הריבוי). בעוד שהסובלן סובר כי הדעה הנגדית היא מוטעית, אך אינו פועל נגד דעה זו מסיבות שונות, הרי שהפלורליסט סובר כי הדעה הנגדית אף היא אמת, ולו חלקית. לכן, אין הוא סובל כלל מכך שהוא אינו פועל נגד המתנגד ומאפשר לו להביע את דעתו; למעשה, הוא אינו רואה יתרון בעמדתו על פני עמדת הזולת. בחוברת זו איננו עוסקים בפלורליזם.

בדיון עם התלמידים חשוב להבחין ולהדגיש, כי סובלנות אינה הסכמה, ואינה ויתור על תמונה ברורה של טוב ורע, אמת ושקר.

להרחבה ולהעמקה על אפשרויות שונות של סובלנות ראו:

 

אבי שגיא, 'הדת היהודית: סובלנות ואפשרות הפלורליזם', בתוך: 'עיון', כרך מד, עמ' 200-175.

 

 

מומלץ לצפות בסרט "שירת החופש"
ארה"ב 2000 גלובוס יונייטד, במאי: פיל אדלן רובינסון, 112 דקות

 

תקציר

 

בעיירה קטנה בדרום ארצות הברית של שנות השישים השחורים מתמרדים נגד האפליה. אסור להםלבחור, אסור להם לקנות בחנויות ובבתי קפה שללבנים, באוטובוס מותר להם לשבת מאחור אבל אם אין מקום הם חייבים לפנות מקום ללבנים.

הנערים השחורים מפגינים. ההורים מתנגדים להפגנה, פוחדים שיהרגו אותם. ואכן הנערים והנערות סופגים מכות, נאסרים, אךלבסוף מצליחים להשיג את מטרותיהם בעזרת התנועה לזכויות האזרח. המאבק שלהם איננו אלים!

מבוסס על סיפור אמיתי! מוצלח מאוד.

 

 

לפניכם כתבה מ-ynet 27.6.11

 

קראו אותה וקבעו – האם יש כאן ביטוי לגבול של סובלנות או שזוהי סובלנות?

 

הרב דב ליאור, מבכירי הרבנים של הימין, נעצר ושוחרר

בלשי היאחב"ל עצרו את הרב של קריית ארבע ברכבו, בעת שהיה בדרכו מחברון לירושלים. הוא שוחרר בתום חקירתו. המשטרה הוציאה נגדו צו מעצר בעקבות פרשת הספר "תורת המלך", אך הוא סירב להתייצב [להוסיף: לחקירה.]
יאיר אלטמן ואלי סניור
חודשים ארוכים לאחר שהוצא נגדו צו מעצר, נעצר בצהריים (יום ב') הרב דב ליאור, מבכירי הציונות הדתית ואחד ממנהיגי המתנחלים. בלשי היאחב"ל עצרו אותו במחסום המנהרות ליד ירושלים. בתום חקירה הוא שוחרר.

מקורביו של ליאור, הרב של קריית ארבע, מסרו כי הוא עשה את דרכו מחברון לירושלים ונעצר על ידי שוטרים שהעבירו אותו למתקן משטרתי בלוד.

המשטרה הוציאה בפברואר האחרון צו מעצר נגד הרב ליאור, שהיה חשוד בהסתה בעקבות דבריו על הספר "תורת המלך", שקרא בין היתר לאפשר הריגת גויים. למרות שזומן לחקירה בחשד להסתה, בחר הרב שלא להגיע והסביר כי "התורה אינה עומדת לחקירה".

המשטרה החלה בחקירת הפרשה בקיץ שעבר, ובמסגרתה ביקשה לחקור את הרב ליאור, כמו גם רבנים נוספים, שכתבו הסכמות על הספר, שאותו כתב הרב יצחק שפירא מיצהר. בסביבתו של הרב טענו אז כי מתנהלת "רדיפה פוליטית" נגדו.

מאוחר יותר השתתף ליאור בהפגנה תמיכה שערכו לו אוהדיוותקף את משרד המשפטיםוהפרקליטות שהורו לאסוף את עותקי הספר מהמדפים. "לא ייתכן שבמדינת ישראל איזה פקידון במשרד המשפטים יכתיב לרבנים מה להגיד", אמר.

"אני מעריך שאין מדיניות של מדינת ישראל להשתיק את הרבנים, ולכן אנו קוראים לראש הממשלה האחראי הכולל למערכת שיתן הוראה חד-משמעית להפסיק את הרדיפות המטופשות הללו".

ח"כ מיכאל בן ארי אמר בעקבות המעצר כי "צריך לפטר את השר לביטחון פנים. כלפי מנהיגים ערבים המשטרה מתנהגת בכפפות של משי, וכאן מבזים את אחד האישים הגדולים בישראל".

 

 

הפעלה - פעילות פתיחה מוסף לחוברת

 

אתם מדריכים בבני עקיבא.

בפעולה על "כל ישראל אחים" נוצרת השיחה הבאה – עליכם לחשוב ולהחליט: מה תהיה תגובתכם?

דני: אני לומד בבית ספר חילוני. המורה אמרה לנו שפעם היו ביהדות חוקים פרימיטיביים כמו באיראן.

רותי: איזו חוצפה! מה, היא לא יהודיה?

דני: אבל השבת שמעתי בבית כנסת את הפרשה של המקושש עצים. מה, אדם אוסף כמה עצים בשבת ומוציאים אותו להורג? גם דוד שלי רחמים נוסע בשבת אז לפי התורה צריך להרוג אותו?אליעד: מה זאת אומרת? אתה לא יודע שלא הורגים היום אף אחד על עבירות? הוא רק מקבל עונש משמים, למשל שהוא מת לפני הזמן.

דני: נכון, גם המורה אמרה שפעם היינו פרימיטיביים, כנראה שהיום לא...

 

הצעה לפעילות על הלימוד בעמ' 11 מוסף לחוברת

 

התורה ניתנה להורות תשובה לעוברי עבירה. ענין הקנסות הוא ללמד את ערך העבירה - "אם בעולם הזה כך מענישים, לעולם הבא על אחת כמה וכמה"... עיקר דין העונש הוא למען ילמד החוטא מזה... ובזה מתבאר גם מה שאמרו ז"ל: "סנהדרין ההורגת אחד בשבת נקראת חובלנית; רבי אלעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה; רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: אילו היינו שם לא נהרג אדם מעולם" (משנה מכות א, י). ולכאורה צריך עיון, איזו תועלת יש בזה אם מוצאים דרך לפטור את האשם מעונש, אדרבא הרי הסנהדרין אחראית להוציא לאור משפט הרשעים?... אלא הכוונה שבית דין ילמדו דעת, ולזה די במה שהעונש כתוב בתורה, וישנה אפשרות, ואפילו רחוקה, להוציאו לפועל.

(הרב אליהו דסלר, מכתב מאליהו, חלק ג, עמ' 297-298)

 

לפי הרב דסלר, העונש החמור המופיע לגבי עוברי עבירה בתורה נועד להרתיע, אך מטרתנו אינה להרוג את הרשעים אלא לגרום להם לשוב מדרכם הרעה. לכן מדגישים החכמים במשנה במכות שעונש המוות בוצע לעתים רחוקות או שלא בוצע בכלל. הדבר עולה בקנה אחד עם דבריה של ברוריה לרבי מאיר:

 

הנהו בריונידהוו בשבבותיה [=בשכנותו] דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא; הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו [=ביקש מה' שירחם עליו ויהרוג אותם]; אמרה ליה ברוריא דביתהו [=אשתו]: מאי דעתך, משום דכתיב 'יתמו חטאים [מן הארץ ורשעים עוד אינם' (]תהלים קד].מי כתיב [=האם כתוב] 'חוֹטאים'? 'חטאים' כתיב? [האם נחוץ כאן סימן השאלה?] ...אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה [=בקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה]... בעא רחמי עלויהו - והדרו בתשובה.

 

דגשים לדיון:

 

דגשים חינוכיים למכתב השו"ת:

העשרה – מקורות לימוד  מוסף לחוברת

בשו"ת שהובא לעיל נכתב שהפוסקים בימינו מתייחסים ביתר סובלנות אל החילונים. לפניכם אחד המקורות החשובים בעניין זה. הפוסק הוא הרב אברהם ישעיהו קרליץ, מגדולי הפוסקים של היהדות החרדית בארץ במאה הקודמת, וכך הוא כותב בספרו חזון אי"ש, יורה דעה, הלכות שחיטה ב, טז [נוסח מעובד]:

מתי התקיים הדין שיש לרדוף את הרשעים ואף להורגם? כאשר השגחת ה' בעולם היתה גלויה וכל העם בכללו היה מאמין. אז מי שכפר ופרק עול מצוות נחשב כמורד ממש וכמי שמסכן את החברה כולה, אבל בימינו שהשגחת ה' נסתרת ורבים אינם מאמינים, ניסיון להיאבק ברשעים באלימות יגרום נזק יותר מאשר יועיל, ואם רוצים להחזיר אנשים לדרך הישר יש לעשות זאת בדרכים של קירוב לבבות ולא בדרכי אלימות.

 

זה הנוסח המקורי של החזון אי"ש, אותו עיבדנו כדי להקל על התלמידים:

 

ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתב' גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרין אז בנליזות מיוחדות בהטית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו וכיון שכל עצמינו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת.

 

יתכן כי יהיו תלמידים שישאלו אם אין דעות אחרות בקרב הפוסקים, ואולי אף יביאו מקורות לכך. התשובה צריכה להיות כי דרך המלך בהלכה כיום, היא כפי שהבאנו; תמיד ישנן דרכים שונות.

 

סקירה קצרה של כמה שיטות מרכזיות וניתוח של שיטת הרב קוק ניתן למצוא אצל: צבי ירון, 'פרקים במשנתו של הרב קוק', ירושלים תשל"ד, פרק יב.

 

בפרק זה ראינו שמצד אחד אכן יש מקורות ביהדות המבטאים גישה מאוד בלתי סובלנית כלפי אלה שאינם מתנהגים לפי ההלכה, ועם זאת ראינו שהפוסקים התמודדו עם מציאות החיים בחברה שבה ישנם חילונים, ותמכו בגישה סובלנית. לגישות אלה יש השלכה על המציאות החברתית בימינו שהיא מציאות של חברה חילונית ברובה.

שיעור שלישי - הסובלנות מונעת עריצות

 

פעילות פתיחה מוסף לחוברת

 

להציג שאלות במליאת הכיתה:

 

מושגים להעשרת הדיון – לכתוב על הלוח או לחלק דף עזר לתלמידים

 

תיאוקרטיה - (מיוונית "דאוס" - אל, "קרטיה" - שלטון)

משטר הרואה באלוקים ובנציגיו את השליט הישיר על החברה והמדינה, והגורס כי חוקיו הם החוקה הלגיטימית היחידה. שלטונו של האל מתממש באופן ישיר דרך שליט יחיד או, לרוב, דרך מוסדות שלטון המייצגים אותו כגון הכנסייה. ההיסטוריון מתקופת בית שני יוסף בן מתתיהו הגדיר את השלטון ביהדות כתיאוקרטי.

 

הרעיון של ישראל כמדינת הלכה - לרעיון יש שתי משמעויות אפשריות:

 

האחת: מדינה שחוקיה הם חוקי התורה, שמנהיגיה הם רבנים, והאוכפת את חוקי התורה על אזרחיה.

השניה: מדינה שחוקיה מושתתים על התורה ויונקים ממנה, אך שאינה מנסה לאכוף על הפרט חוקים הקשורים לחופש הפרט. למשל: השבת תהיה יום המנוחה ולא יהיו בה שידורי טלוויזיה, אך לא יענישו מי שרואה בביתו שידורי טלוויזיה מחו"ל. במדינה כזו המנהיגות היא מנהיגות פוליטית ולא רבנית.

 

היסטוריה של הרעיון בדבר ישראל כמדינת הלכה

 

כאשר הסיכויים להקמת מדינה יהודית נראו לפתע ריאליים – בתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים – היו כמה הוגים חרדים, ובראשם ד"ר יצחק ברויאר, שדיברו על "מדינת התורה". לפי דעתם הציבור הדתי היווה אז (לפני השואה) רוב העם היהודי, ואם הוא ינצל את ההזדמנות ויעלה לארץ בהמוניו, הוא יוכל באופן דמוקרטי להפוך את ההלכה לחוקת המדינה שתקום, תוך התחשבות במיעוט החילוני בתחומים שמתבקש בהם חופש המצפון. לעומת גישה זו היו מנהיגים חרדים רבים שסברו שהקמת מדינה היא עניין לימות המשיח, ומנהיגים ציונים-דתיים שחשבו שרעיון זה אינו ריאלי לנוכח החילוניות של ההנהגה הציונית ושל העליות הראשונות.

 

עם זאת, רבנים חשובים כדוגמת הרב הרצוג זצ"ל והרב וולדנברג זצ"ל החלו להכין חוקה על פי התורה, מתוך תקווה שלפחות משיקולים לאומיים יבחר הרוב לאמץ את ההלכה כחוק המדינה, לפחות בתחומים החברתיים. חזון זה לא התממש.

 

 

בעולם הנוצרי אין כיום מדינות שבהן החוק הדתי הוא החוקה, כיוון שבנצרות אין הלכה.

 

לא כך המצב באיסלם, ואכן אנו מכירים כיום שתי מדינות שבהן החוקה היא חוקה דתית – סעודיה ואיראן.

 

 

באיראן מסור השלטון בידי כהני הדת והעם יכול לבחור בצורה מוגבלת במי שיבצע את מדיניות השלטון (רפובליקה איסלמית).

המהפכה האיראנית: עד שנת 1979 שלט באיראן השאה פהלווי. שלטונו הביא לשגשוג אך גם לשחיתות ולחוסר שוויון. כנגדו התעצמה אופוציזיה מוסלמית בהנהגת ההוגה הכריזמטי חומייני. השלטון החילוני (של השאה פהלווי) הצר את צעדיו ואף גרש אותו לצרפת. אולם בשנת 1979 חלה השאה, ושליטת מנגנוני הביטחון שלו התרופפה. גם במערב התגבשה התנגדות לדיכוי האופוזיציה. בלחץ ההפגנות ההמוניות עזבו השאה ומשפחתו את איראן, ובתחילה הוקם שלטון דמוקרטי בהשתתפות האיסלמיסטים, הקומוניסטים והליברלים, אולם תוך זמן קצר השתלטו הראשונים וכוננו משטר מוסלמי דיקטטורי שבראשו כהני דת שיעים.

 

דיון על המושגים:

 

 

ספרי קריאה מכתיבים במידה רבה את הנושאים העולים בשיעור ומוסיפים ממד אנושי אישי לבעיות עקרוניות. עם זאת יש תלמידים שהקריאה קשה עליהם. כדי לפתור זאת אנו מציעים לעורר את הסקרנות על ידי הבאת הספר לכיתה וקריאת קטע קצר ממנו, וכן להבטיח בונוס בציון לתלמיד שיקרא (כאן מילתם נאמנה עלי, איני בודקת). בנוסף מומלץ לרכוש שני עותקים לספריית בית הספר. מובן שעל המורה לקרוא את הספרים קודם, כך שיוכל לשוחח עליהם עם התלמידים שקראו.

 

 

סיפור מרתק ומעורר מחשבה על נאמנות ואומץ לב בעולם נטול רגשות.
אונור אינה אוהבת להיות שונה. היא מתאמצת בכל כוחה להשתלב בין הילדים האחרים בבית הספר החדש שלה, אבל רק כשהיא מתחברת עם בן כיתתה הליקס היא מתחילה לגלות באמת את הסודות הנוראיים הרוחשים מתחת לפני השטח. אונור והוריה חיים בעולם עתידי. העולם המוזר נשלט בידי תאגיד ענקי שבראשו עומדת אֵם אדמה מסתורית. זהו עולם שאין בו לא עצב ולא אלימות, עולם שבו לכל משפחה מותר להוליד רק ילד אחד, עולם שבו השמים תמיד כחולים וכמעט אף פעם לא יורד בו גשם. בעולם הזה כל המשפחות נשמעות לנהלים ולפקודות – חוץ ממשפחתה של אונור. הוריה מתעלמים משעת העוצר, הם מפרים את כללי הבטיחות, ונורא מכל: אמה יולדת ילד נוסף, בניגוד לחוק. אונור מנסה להחזיר את הוריה למוטב, אך אז מאיימת שרשרת של אירועים מחרידים למוטט את עולמה, וחושפת בפניה את הצד האחר של האי.

 

זהו סיפורו של ג`ונס, נער החי בעולם אידיאלי לכאורה: עולם שאין בו עימותים, עוני, אבטלה, גירושים, אי צדק או חוסר שוויון. עולם שאין בו מרד נעורים, ושבו לערכי המשפחה נודעת חשיבות מרכזית. מדי שנה, בדצמבר, מתקיים טקס שנתי שבו על בני השתים עשרה לקבל מטלה שמטילה עליהם ועדת הקשישים. ג`ונס נבחר למלא תפקיד מיוחד במינו. בחירתו מפגישה אותו עם איש חסר שם - האיש שהוא פונה אליו רק בתואר "המעניק". במפגשים עמו מתחיל ג`ונס לגלות את הסודות האפלים הרוחשים מתחת לשלמות השבירה של עולמו.
סיפור המסופר בלשון מטעה בפשטותה, של נער החווה חוויות יוצאות דופן ומקבל עליו להגשים את הבלתי אפשרי. הסיפור מעמיד בסימן שאלה את כל הערכים הנראים לנו מובנים מאליהם ובוחן מחדש את אמונותינו העמוקות ביותר.

 

 

לויס, המחברת, מתארת עולם עתידני (למרות שהפעם לא מדובר בעולם אוטופי) ומעוררת שאלות לגבי המחיר שחברה מוכנה לשלם עבור הישרדותה. הפעם החברה נטולת רחמים, נשענת על חוקים נוקשים ונלחמת על מקומם של האנשים בה[אולי אפשר לנסח באופן קצת פחות עמום?].

 

 

זהו סיפור התבגרות, קטן אבל גדול, על כוחה של הקבוצה, ועל המשמעות האמיתית של החופש. הנשים לבית הנסן עפות רק בלילה. הן חיות בעולם נטול גברים וגם בעלי חיים אינם רצויים בו. ביום הן חייבות לציית לחוקים נוקשים, המחייבים אותן לשמור על מסורת המעופפות. הסבתא המעופפת מטילה אימה על הנשים המתגוררות בבית הנסן. התירוץ [להוסיף: לכל אלה] הוא שמירה על מסורת.

 

 

סיפור אישי ומרגש על מצבם הקשה של העובדים הזרים במדינת ישראל. הסיפור מעורר מחשבה בדבר היכולת שיש לכל אדם בחברה להשפיע, וכן מציג סוג של מבט מהצד על העולם שרובנו איננו שייכים אליו - עולם העובדים הזרים, עולם בו אין יודעים מה יביא המחר.

 

 

המלצה: צלמו או הפנו את תלמידיכם לעמ' 77, 78, 79, 80, 109 ולהקדמה. הספר עוסק במהפכה האיראנית באמצעות קומיקס. ספרו להם מעט על הרקע למהפכה (מצ"ב לעיל) ותנו מטלת כיתה קטנה.

 

מטלת קריאה:

 

אילו שתי תמונות מתוך כל התמונות שלפניך מבטאות את חוסר הסובלנות של המשטר האיראני?

 

האם לדעתכם מציאות כזו יכולה להתרחש בישראל? נמקו את דעתכם.

 

ספרים נוספים מומלצים:

 

"מהו כחול"- לואיס לורי

 

"האפיפיורית יוהנה"- דונה וולפולק קרוס

 

"משחקי הרעב"- סוזן קולינס

 

"בעל זבוב"- ויליאם גולדינג

 

הפעלה לעמוד 17 מוסף לחוברת

 

לפניכם מקרים אמיתיים מן המציאות הישראלית. התחלקו לזוגות, קראו את המקרים וכתבו כיצד הייתם אתם נוהגים בכל אחד מן המצבים. האם הייתם בוחרים בסובלנות או שהגעתם לגבול וצריך לנקוט בהגבלה ואפילו באלימות?

 

 המלצה לשר התחבורה ישראל כץ: "קווי המהדרין" אינם חוקיים [קווי מהדרין – קווי אוטובוס שבהם יש הפרדה בין גברים לנשים]

ועדה ציבורית קבעה היום בדו"ח שהגישה לשר התחבורה כי קווי המהדרין אינם חוקיים. הטענות נגד 'קווי מהדרין' היו: "קווי המהדרין מפלים נשים, מכריחים אותן לשבת מאחורה ונותנים לגיטימציה לגברים לפגוע בהן ולהשפיל אותן! כשאדם עולה לאוטובוס ציבורי, הוא שווה זכויות לכל אחד אחר ללא הבדל דת, גזע ומין. לצערנו 'קווי מהדרין' הם לא תמימים, למה הנשים נדחקות אחורנית?" מנגד טוענים אנשי "טוהר המחנה": "אנחנו לא מכריחים אף אחד לעלות על האוטובוסים שלנו. לכל מי שלא רוצה לשבת בנפרד יש קווים אחרים שיסיעו אותו לאותו מקום. הציבור שלנו מקפיד על הפרדה בין נשים לגברים ולכן עלתה הבקשה ואגד הסכים לכך. זכותנו לחיות לפי אמונתנו. היו סובלניים גם כלפינו ולא רק כלפי הערבים."

• מדוע הוועדה טוענת שקווי המהדרין אינם חוקיים?
• מה טוענים אנשי 'טוהר המחנה'?
• מה דעתכם? האם זכותו של האלוף נווה לחיות בשקט בביתו, או שלפעילים זכות להפגין מול ביתו כפי שעשו?

האלוף בצה"ל יאיר נווה גר בשכונה דתית. במשך חודש שלם – בלילות, בימים ובשבתות – הפגינו מול ביתו פעילי ימין כיוון שהיה שותף לפינוי עמונה. האלוף נווה ובני משפחתו סבלו מאוד.

הרב עובדיה יוסף תמך בהסכם השלום בשנת 1994. הרב פליקס מאלון מורה ישב מול ביתו והפגין. הרב עובדיה טען כי ההפגנה מצערת מאוד את אשתו החולה. הרב פליקס המשיך להפגין ותלמידי הרב עובדיה יצאו אליו והיכו אותו מכות נמרצות וכן שרפו את רכבו.

בניסיון של פינוי חוות גלעד בשומרון ניקבו נערים את הצמיגים של רכבי המשטרה והרסו בולדוזר על ידי כך ששפכו כמויות גדולות של סוכר למנוע. כמו כן השליכו הנערים אבנים על המפנים.

המלצה למורים – הוסיפו אירועים אקטואליים דומים.

פעילות לעמ' 20  מוסף לחוברת

• ספרו על המהפכה הצרפתית בקצרה.
• קראו בכיתה קטע על האלימות של המהפכה, או עבדו קטע להקראה מתוך הספר "בין שתי ערים" של צ'רלס דיקנס. להביא קטע

הכיתה תתחלק לקבוצות לימוד בנות ארבעה משתתפים. כל קבוצה תנסה להכריע בדילמות (סביב המהפכה הצרפתית):

• אתם מנהיגים של המהפכה הצרפתית, והמהפכה חשובה לכם ביותר. קיבלתם הודעה שהאצילים ובראשם המלך מתכננים להשתלט מחדש על צרפת. מה תעשו?
• אתם אזרחים פשוטים. אתם עוברים באקראי בסמוך לכנס של אצילים המתכננים להחזיר את המלך לכסאו. אתם יודעים שאם תדווחו עליהם הם יוצאו להורג; אם לא תדווחו יתכן שהמהפכה תיכשל. מה תעשו?
• בין יישוב בשומרון לבין היישוב הערבי הסמוך שוררים יחסי ידידות. קבוצה של אנשי שמאל מגיעה ומסיתה את שכניכם הערבים כנגדכם, מדרבנת אותם למסוק זיתים השייכים להם[כך? או שמא: לכם?] והנמצאים במרכז היישוב שלכם. מה תעשו אם אתם: ראש המועצה? ערבי? יהודי? נער גבעות?
• בישוב היהודי "עיר דוד" בשכונת הסילוואן שוררים יחסי ידידות בין הערבים ליהודים. לאחרונה מגיעים למקום אנרכיסטים ופעילי שמאל, ומשדלים ערבים להתנגד לשכניהם היהודים וליזום פעולות עוינות כלפיהם. כיצד יש לפעול כדי לעצור את התופעה?

מקורות לימוד להעשרה מוסף לחוברת

הנצי"ב מוולוז'ין[1] בפירושו על התורה מסביר מה החטא של בוני מגדל בבל. כזכור, הבונים רצו לבנות מגדל שראשו בשמים ולעשות להם שֵם. עונשם היה שהקב"ה בלל את שפתם ופיזר אותם בעולם.

מקריאת הפסוקים לא ברור מה בדיוק היה חטאם ומה הרעיון שבעונש. הנצי"ב מסביר שבוני המגדל ניסו ליצור חברה בעלת דעה אחת ויחידה, שבה כולם יחשבו, ידברו ויתנהגו באופן אחיד. אולם, כיוון שבמציאות אנשים שונים זה מזה וקשה לגרום לכולם להתנהג באופן אחיד, הם בנו את המגדל בתור מגדל פיקוח שנועד לשמור שכולם אכן ימלאו את הוראות השלטון ולא יחרגו מהן. משמעות הדבר שקולה בדיוק למתרחש במדינות רודניות שבהן השלטון מקים משטרה חזקה שתעקוב אחרי האזרחים ותבדוק שאינם סוטים כהוא זה מדרישות השלטון, ורע ומר גורלו של מי שנתפס עובר על כך (כולל מאסר, עינויים והוצאה להורג). זו, לדעת הנצי"ב, הסכנה הגדולה במגדל בבל. לכן, כעונש של 'מידה כנגד מידה', בילבל הקב"ה את שפתם האחידה של הבונים, כדי למנוע אפשרות לקיבוע מחשבה אחת ויחידה.

הנצי"ב מזהיר כי אחידות - גם אם תחילתה בהסכמה - תוביל לבסוף לאלימות ולשפיכות דמים. הקב"ה מפזר את בני האדם כדי לאפשר ולטפח את השונות.

חישבו: לאור דברי הנצי"ב, האם היהדות תומכת בשלטון המנסה לכפות את דעותיו?

דגש לימודי: נשים לב כי הנצי"ב קושר בין הכפייה וההענשה לבין משהו אחר, שנראה במבט ראשון תמים יותר – ניסיון לעודד וליצור מחשבה אחידה, תפיסה אחת מוסכמת על כולם. אולם הנצי"ב מדגיש שאחידות מסוג זה היא השורש של הכפייה והפגיעה במי שחושב אחרת...

בראשית פרק יא

(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: (ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: (ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: (ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: (ה) וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: (ו) וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: (ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: (ח) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: (ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ:

פירוש ה ע מ ק ד ב ר לנצי"ב - בראשית י"א

(ד) וראשו בשמים - זה ודאי לא יעלה על הדעת שיהיה עיר אחת לכל העולם אלא כסבורים שיהיו כל הערים סמוכות וטפלות לאותו העיר שבה המגדל ויהיה המגדל לצפות ממנו למרחוק אחר כל הישוב שלהם שלא יהיו נפרדים בארץ אחרת. על כן נצרך שיהיה ראשו בשמים:

ונעשה לנו שם - אנשים משגיחים וממונים על הדבר ויהיו שרי צבא להעניש את העובר... וכל זה היה לחשש פן נפוץ על פני כל הארץ. אמנם יש להבין מה חששו אם יצאו כמה לארץ אחרת. ומובן שזה היה שייך לדברים אחדים שהיה ביניהם ובאשר אין דעות בני אדם שווים חששו שלא יצאו בני אדם מדעה זו [להוסיף:ו?]יהיו במחשבה אחרת על כן היו משגיחים שלא יצא איש מישוב שלהם. ומי שסר מדברים אחדים שביניהם היה משפטו לשריפה כאשר עשו לאברהם אבינו. נמצא היו דברים אחדים שביניהם לרועץ שהחליטו להרוג את מי שלא יחשוב כדעתם.

ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות - אם יגמרו המגדל יבואו למחשבה שניה למנוע בעל כורחם הנבדל ממחשבתם זו. וזהו דבר רצח ושוד המשחית את הישוב לגמרי ולזה לא מועיל מה שכעת המה מתאחדים בדעה.

להרחבה ולהעמקה: קטע מתוך ביוגרפיה על היטלר, המתאר כיצד חיסל היטלר את יריביו הפוליטיים ואת מי שחלקו על דרכו במפלגה מיד עם עלייתו לשלטון. להביא קטע

שיעור רביעי - סובלנות מתוך ערכי ההדדיות והחירות

ניתן לוותר על העברת השיעור הזה ובמקומו להעביר שיעור-מצגת באחד משני הנושאים:

תקשורת בחברה דמוקרטית (לינק), חוק העישון וזכויות האדם (לינק)

העשרה לעמוד 21 – מקורות לימוד מוסף לחוברת

עקרון הסובלנות, כתנאי לשלמות החברה, נוגע גם לנקודה נוספת: הדדיות. אנו יודעים כי גם אם כיום בכוחנו להתנכל לחולק עלינו ולהצר את צעדיו, ייתכן מצב בעתיד שבו יחסי הכוחות יתהפכו ואנו נמצא את עצמנו בעמדת החלש. לכן, עלינו לנהוג כלפי עמדתו של הזולת כפי שאנו רוצים שינהגו כלפי עמדתנו. השלטת נורמות כוחניות וחסרות סובלנות בחברה, סופה שתחזור כבומרנג כלפי מי שהנהיג את הנורמות הללו. הבנה זו חשובה גם בדמוקרטיה, בה יחסי הכוחות משתנים מפעם לפעם, והמפלגה הנמצאת במשך תקופה מסוימת בשלטון יודעת כי היא עשויה למצוא את עצמה בעתיד בעמדת המיעוט, ולכן מן הראוי שתפעל בצורה הוגנת כדי שבעתיד יפעלו בצורה הוגנת גם כלפיה.

לרעיון מעין זה כיוון התנא באבות:

אבות, פרק ב משנה ו

אף הוא [רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא] ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. אמר לה 'על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון'.

[פירוש: התנא ראה ראש שנערף מאדם שנרצח צף על המים, ופנה אל המת כביכול ואמר לו: אתה הרגת אנשים והשלכת לנהר את גופתם, וגמולך הוא שגם אותך רצחו וראשך צף בנהר. וסופם של אלה שערפו אותך – שייערפו גם הם.]

כלומר, יש כאן מידה כנגד מידה.

אפשר להבין זאת כעונש א-להי, אבל אפשר להבין זאת גם באופן ריאלי-ארצי כפי שמפרש הרמב"ם בפירוש המשנה:[2] מי שרוצח מלמד לאחרים את סוג ההתנהגות הזה וסופו שהם ישתמשו בו נגדו.

הביאו דוגמאות מההיסטוריה או מהסביבה שלכם לרעיון זה.

פעילות לעמוד 23  מוסף לחוברת

טעם נוסף לחשיבות הסובלנות טמון בהיותו של האדם יצור חושב, תבוני.

נימוק נוסף לסובלנות קשור לערך החירות. לפי נימוק זה, הטענה היא שאפשר אולי לכפות על אדם לעשות מעשים מסוימים, אולם אי אפשר לכפות עליו לחשוב או להאמין במשהו. הדרך היחידה להגיע להבנה או לאמונה היא באמצעות תהליך שהאדם עובר. כיבוד חירותו של האדם פירושו גם ההכרה שיש לו בחירה חופשית, ושעליו להגיע בעצמו לגיבוש אמונותיו ודעותיו.

הצעה להרחבת הפעילות מוסף לחוברת

סרטים מומלצים לשיעור:

• "מכרכור לסינגפור"
• "משפט הקופים"
• קטע מתוך תכנית התחקירים 360 לינק
• קטע מתוך תכנית התחקירים 360 לינק
• העשרה ביוגרפית על ברונו, מופיע בעמוד 23

ג'ורדנו ברונו (Giordano Bruno) ‏ (1548-1600) היה מדען, פילוסוף ואסטרונום איטלקי בתקופת הרנסאנס. ברונו הציג תיאוריה אסטרונומית שסתרה את אמונת הכנסייה הקתולית ושהביאה להוצאתו להורג. הוא נחשב על ידי רבים כ"מַרְטִיר" הראשון למען המדע, דהיינו, כאדם הראשון אשר הקריב את חייו לשם חופש המדע [מתוך 'ויקיפדיה'].

• מדוע הכנסייה הוציאה את ברונו להורג?
• האם הכנסייה השיגה את מטרתה?

הפעלה לעמ' 24 מוסף לחוברת

ביישוב שלכם יש סניף בני עקיבא, ואתם בוועד ההורים. ישנם כמה הורים צעירים המבקשים להקים ביישוב סניף של תנועת "אריאל". מה דעתכם? מה תעשו?

ביישובים שלכם ישנה אולפנא אזורית המקבלת את כל הבנות. קבוצת הורים רוצה להקים אולפנא פרטית שתקבל רק בנות ברמה דתית גבוהה ועם ציונים של 70 ומעלה. אתם משפחה דתית מאוד, והילדות שלכם מוכשרות מאוד. מה תעשו?

הקניה מוסף לחוברת עמוד 26

ג'ון לוק[3] (John Locke), מההוגים החשובים של הדמוקרטיה המודרנית, עסק בקשר שבין סובלנות וחירות. בספרו "אגרת על הסובלנות", הוא עוסק בנושא של סובלנות דתית ומסביר מדוע הכפייה כנגד אמונה דתית מסוימת אינה ראויה. עיקר דבריו הוא שאמונה היא שכנוע פנימי ואי אפשר לכפותה, מה גם שאם מדובר באמונה, הרי האדם עומד בפני הא-ל, וכיצד אפשר לרמות את הא-ל? נימוק זה נכנס לרבדים עמוקים יותר מהנימוקים הקודמים. בעוד שהנימוקים הקודמים עסקו בשלמות החברה, בצורך לחיות בשלום ולהימנע ממחלוקות, הרי נימוק זה נוגע לאמת הפנימית שבנפש.

ג'ון לוק[4], אגרת על הסובלנות, עמ' 42

הא-ל לא ייפה את כוחו של הממשל לדאוג לנפשות. גם לא נראה שהא-ל העניק לאנשים סמכות כלשהי לאלץ אחרים שיקבלו עליהם את דתם. גם בני אדם לא ייפו כך את כוח הממשל, שהרי אין אדם היכול להניח במידה כזאת את הדאגה לגאולת נפשו שיוכל לקבל עליו באילוץ אמונה או פולחן שקבע מישהו אחר, בין אם שליט ובין אם נתין. הרי אין אדם מסוגל, ואפילו רצה בכך, להאמין משום שזולתו מאלץ אותו להאמין; והלא באמונה צפונים כוחה ותועלתה של דת אמת, דת הנושאת גאולה. שהרי אם אתה אומר שאתה מאמין במשהו, אם אתה מגלה את אמונתך בפולחן חיצוני, ובה בעת אינך משוכנע בלבבך שהדברים אמיתיים ורצויים בעיני א-להים, אינך מקדם כלל את גאולתך, אלא להפך – מכשיל אותה, שהרי בכך אתה מוסיף לחטאים הרבים שהדת נועדה לטהר אותך מהם את חטא הצביעות ביחס לעצם הדת, ואת הזלזול בא-לוהות שאתה מגלה שעה שאתה עובד לא-ל עליון באופן שידוע לך כי אינו רצוי לו. שנית, הדאגה לנפשות אינה יכולה להיות מעניינו של הממשל האזרחי, שהרי כל כוחו של זה צפון ביכולתו לאלץ, ואילו דת אמת, דת הנושאת גאולה, הריהי מבוססת על השכנוע הפנימי של הנפש, ובלעדיו אין לדבר ערך כלשהו לפני א-להים. והלא זה טבע השכל האנושי: שהוא אינו נכנע לאלימות חיצונית. כי יגזלו נכסיו של אדם, כי יושלך לכלא וכי יענו את גופו, כל זה יהיה לשווא אם בעינויים אלה אתה מבקש לשנות את הבנתו הפנימית את הדברים. אך מה שהוא עיקרו של דבר, ומה שהעניין כולו מוגדר בהחלט, הרי זו העובדה שאפילו נכונה דעתו של הממשל בענייני דת, עדיין לא יהיה בכך כדי להביא לי גאולה כל עוד אינני משוכנע בתוככי נפשי בצִדקת הדעה ואמת הדרך. שום דרך שאלך בה, והיא נוגדת את מצפוני, לא תביא אותי עד מושביהם של המבורכים. יכולני להתעשר תוך עיסוק באומנות שאני סולד ממנה, יכולני להבריא תוך שימוש בתרופה שבכוחה אני מפקפק, ואולם באמצעותה של דת שבה אני מטיל ספק, ובעבודת א-להים שאני נרתע מפניה, בשום פנים לא אוכל להיגאל. לשווא יסגל לו זה שאינו מאמין את המנהגים החיצוניים של האמונה. כדי למצוא חן בעיני הא-ל, הוא צריך לאמונת אמת ולכנות פנימית.

היוצא מזה שהדמוקרטיה טוענת כי אי אפשר לכפות על אדם דעות וכי יש לכבד את חירותו. מה עמדת היהדות בעניין זה? האם היהדות תומכת בכפייה של דעות ומחשבות? בהקשר זה מעניינים דבריו של הרב שאול ישראלי, אחד מגדולי הפוסקים בדור הקודם.

הרב ישראלי[5] כותב שכפייה של המצוות אפשרית כאשר מדובר באדם שבאופן עקרוני הוא דתי ומאמין, אלא שאינו מקיים מצווה מסוימת מסיבה כלשהי. במקרה כזה ההלכה מאפשרת לכפות עליו את קיום המצווה. ואולם כאשר מדובר ביהודים חילונים הכופרים בכלל במחויבותם לקיים מצוות, אזי מה תועיל הכפייה? הרי עדיין לא יעשו את מעשיהם מתוך אמונה ורצון, ומה תועלת יש בכך?

הרב שאול ישראלי[6], עמוד הימיני, עמ' קא-קב

כל דין כפיה אינו שייך אלא במי שרוצה לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות. אבל בכגון הללו בדורנו [כלומר החילונים בזמננו], שאי עשיית המצוות נובעת [אצלם] מתוך חוסר אמונה בתורה ומצוות... לא שייך בהם הדין שיש על בית דין לכופם בהכאה וכיוצא בזה... הללו שאינם מכירים בערך המחייב של המצוות הרי גם אם תגבר ידינו עליהם על ידי ההכאה לא ישתכנעו באמיתת המצוות ולא יסכימו להם מרצון. ממילא כל המטרה שבכפיה על המצוות לא תושג על ידי הכפיה.