מדינת ישראל - יהודית ודמוקרטית

מבוא
כיצד עלינו להתייחס למדינת ישראל כמדינה דמוקרטית? האם אין אנו אמונים על שלטון מלוכני? האם אין ערכי הדמוקרטיה נשענים על ערכים זרים לנו?
כמה מרבני הציונות הדתית סברו כי יתכן שמצוות מינוי מלך אינה מצוות מוחלטת, והיא מותנית במקום ובזמן וממילא דורשת את הסכמת העם למינוי (הרב נריה בעקבות הנצי"ב). הרב אלישע אבינר בחוברת "פרקי מבוא בדמוקרטיה יהודית" ואחרים הביאו את שיטת האברבנאל הטוען כי בקשת המלוכה היתה חטא, ודווקא שיטה הדמוקרטית עדיפה יותר. אולם חשובה יותר ההדגשה כי גם לפי שיטת הרמב"ם הפוסק כי מינוי מלך מצווה הוא, מינוי זה תלוי בעצם בהסכמת העם, לכן אין הבדל משמעותי בין מלך לנשיא הנבחר באופן דמוקרטי. מכאן הולך הראי"ה קוק צעד נוסף וטוען כי כאשר אין נביא ואין סנהדרין כוח המינוי עובר לידי העם בצורה מלאה. מכאן טענו הרב ישראלי ואחרים כי הבחירות מקנות סמכות מלאה למנהיג הנבחר. יש קבלה של עיקרון ריבונות העם, שהוא כמובן (כמו בדמוקרטיה) לא כל יכול.
באופן זה גשרו רבני והוגי הציונות הדתית על הפער שלכאורה בין עיקרון המלכות, היונקת את כוחה וסמכותה משמים לבין העקרון הדמוקרטי של ממשלה/ראש ממשלה נבחרים. הרב גורן מדגיש כי הסנהדריין בחרו את המלך והם הרי היו נציגי העם, מכיוון שייצגו את העם לשבטיו.
שאלה נפרדת הוא היחס לערכי הדמוקרטיה, כמו השוויון, החירות וכולי. רעיון ריבונות העם מוכל ברעיון הלאומי לו נטתה הציונות הדתית חסד. אבל היחס לערכים דמוקרטיים בעלי אופי ליברלי יותר, מורכב הרבה יותר. הרב קוק על פי דרכו ראה בערכים אלו כבעלי פונטנציאל להעלאה ושילוב לאחר בירור מתאים. עמדה דומה גם לרב הירשנזון ולרב רבינוביץ'. לעומתם רואה הרב ח"ד הלוי את הערכים האלה בשלילה. לפי תפיסות אלה יש הסכמה להשתתף במשחק הדמוקרטי, מכיוון שהוא רצון העם, אבל אין הזדהות עם חלק מהיעדים לכשעצמם.
פרופ' שלום רוזנברג מציע את מודל מעניין ליחס לדמוקרטיה: הבית הוא אחד אבל היסודות יהיו שונים. הבסיס הליברלי והמערבי של הדמוקרטיה אינו זהה לבסיס יהודי לחיים ציבוריים אבל בכל אופן ההתנהלות של המדינה והחברה יכול להתנהל מתוך הסכמה, למרות שמוסדות וצעדים של המדינה יזכו להצדקה באופן שונה. למשל שוויון זכויות לגויים (נושא שנדון בו בהמשך) יוצדק ע"י הדמוקרטיה המערבית בשל ערך השוויון ובידי פוסקים ציונים-דתיים בשם "דרכי שלום".
 
מטרות
  1. הבנת שורשיה הערכיים של הדמוקרטיה
  2. בחינת המשמעויות הדתיות של הדמוקרטיה [רצון העם, כלל ישראל]
  3. גיבוש עמדה דתית חיובית כלפי הדמוקרטיה
 
מקורות

א. חשיבות רצון העם

1. הנצי"ב מוולוז'ין, העמק דבר על דברים פרק יז פסוק יד

ואמרת אשימה עלי מלך... : כמו ואמרת אוכלה בשר וגו'. והרי ידוע בדברי חז"ל דמצוה למנות מלך ואם כן למאי כתיב ואמרת וגו'. ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג עפ"י דעת מלוכה או עפ"י דעת העם ונבחריהם. ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה. ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט. ודבר זה אי אפשר לעשות על פי הכרח מצוות עשה. שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצוות עשה. משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך עפ"י שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון. או אז מצוות עשה לסנהדרין למנות מלך... ומכל מקום אין סנהדרין מצווין עד שיאמרו העם שרוצין בהנהגת מלך. ומשום הכי כל משך שלש מאות שנה שהיה המשכן נבחר בשילה לא היה מלך והיינו משום שלא היה בזה הסכמת העם.

2. הרב מ"צ נריה, צניף מלוכה עמ' 29

התורה הא-להית הנצחית לא קשרה ולא כפתה עצמה לשום משטר מדיני מסוים. כיוון שדברים אלו לא ניתנים לקביעות. הם משתנים לפי חיי השעה ולפי צרכי השעה "שאי אפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם ותקוני הישוב ובמדינות" (רמב"ן דברים ו' יח). ובכלל – העיקר תלוי באדם ולא במשטר. ולכן גם בבעיה מסמרות. ונחלקו חכמים - מינוי מלך רשות או חובה (סנהדרין כ', ב) וברורו של דבר הוא, כמו שהסיק הגאון הנצי"ב מוולז'ין ז"ל: הדבר תלוי ברצון העם (העמק דבר, דברים י"ז,יד)....

ברם אם גם לא קבעה התורה מסמרות בפרטי המשפט הצבורי, שכן הללו משתנים והולכים כאמור, אולם היא קבעה יסודות המאפשרים והמנחים את עצם בנינו של משפט זה, והבונים במשפט יעמידו ארץ בכל דור ודור.

אף החיים הדתיים הערים והשוטפים הצריכו לתקן תקנות, וכבר בימי משה רבנו נתגלה צורך זה (עי' שבת דף ל', א) ואם בחיים הדתיים כך, בחיים הציבוריים – לא כל שכן. ולכן כותב הרמב"ן: "וכן ביהושע – וישם לו חוק ומשפט בשכם---אינם חוקי התורה והמשפטים, אבל הנהגות ויישוב המדינות, כגון תנאים שהתנה יהושע שהזכירו חכמים וכיוצא בהן" (שמות ט"ו, כה). ואכן, תקנותיו של יהושע בן נון עיקרן לסדר את חיי המדינה ולמנוע מריבות ומדנים בין אדם לחבירו ובין שבט לחברו (עי' בבא קמא פ"א, א, ועי' סנהדרין ל"ב, ב, שתי ספינות וכו' שני גמלים וכו').

3. הרב בצמ"ח עוזיאל, בתוך ספר תחוקה לישראל של הרב הרצוג, עמ' 244:

א.צורת המדינה

שאלה זו לא עמדה ולא תעמוד במדינת ישראל, שלא הרי ישראל ככל העמים שהדת והמדינה חלוקים זה מזה ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת. וכל מקום שהממשלה היא תיאוקרטית אינה דמוקרטית כמו שניכר בכל ההיסטוריה של העמים הקדמונים והמודרניים.

אולם בישראל, אעפ"י שהמלך הוא נבחר ומתמנה על פי נביא וסנהדרין או סנהדרין לבד, ובכל זאת הוא נבחר גם מהקהל כולו. "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' בחירת שאול באסיפת עם וכן הייתה המלכת דוד.

המלך בישראל הוא מצוה להיות דמוקראטי אוהב העם ונשמע לדעת העם ובחיריו הם שרי המלוכה והסנהדרין בתוכם. (עין ברכות ד).

נפלאה ומיוחדת במינה היא ההרמוניה שבין התורה והמדינה, שהיא נאמרה בדבור אחד, "לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל". ולכן השלטון בישראל מתואר במשפט קצר ומלא עניין: צדיק מושל יראת אלקים (ש"ב, כג). וכן כתב הרמב"ם: כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו כך צווהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר: ולבי חלל בקרבי. ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מידי, שנאמר: ולא ירום לבבו מאחיו ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים, ויצא ויבוא בחפציהם ובטובתם ויחוס על כבוד קטן שבקטנים וכו' לעולם יתנהג בענווה יתירה וכו' ויסבול טרחם ומשאם ותלונותם וקצפם כאשר ישא האומן את היונק (הלכות מלכים פ"ב ה"ו).

וכל איש ישר הולך יבין ויודה שאין לך דמוקרטיה גדולה מזאת שעדין לא הגיעו אליה כל העמים הדמוקרטיים. זאת היא צורתה של מדינת ישראל שהיא מאחדת בתורה את התורה והמדינה באחדות בלתי נפרדת כאחדות הנשמה שבגוף.

השאלה העומדת לפנינו, היא לחדש ברצון טוב ומתוך הבנה והכרה מלאה בתורת ה' שהיא תורת החיים לחידוש צביונה של מדינת ישראל שהתורה והמדינה ילכו שכם אחד לתקומה נצחית של המדינה.

ב. המלך במדינת ישראל

המלכות נתנה מפי אבינו הזקן לשבט יהודה ומפי הגבורה לבית דוד, לכן אסור לנו כעת להמליך מלך במדינת ישראל. ומה שאנו מותרים ומצווים הוא להקים נשיא מדינה ותקופת החשמונאים תוכיח זאת. (עין רמב"ן עה"ת בראשית מט).

אין אנו מוצאים דברים מפורשים במקראות ובדברי רז"ל על קדמת ביאת המשיח או המדינה ונאמנים עלינו דברי הרמב"ם ז"ל שכתב: וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומים הם אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים. (הלכות מלכים פי"ב ה"ב).

זכאי הוא דורנו שרואה את הדברים בהתרקמותם, הפלא שכל בן דעת צריך להודות ולהכיר שיד ה' עשתה זאת, והיא תוסיף להשלים את דברו בפי נביאיו וחכמיו, בדרכיו הנפלאים והנעלמים. ועדין סתום וחתום הקץ של ביאת המשיח עד שיבוא אליהו ויבשר את בואו. (עין עירובין מג, ב).

לפי שעה צריכים אנו לעשות מה שהשעה מחייבת והיא הקמת הנשיא ושרי המדינה, שאם אמנם אינם נקראים מלך, אבל יש להם כל זכות של כבוד מלכות וכל חובה כלפי העם כמו שהזכרנו מדברי הרמב"ם ז"ל.

השאלה הגדולה שעומדת לפנינו היא מי יקים את הנשיא. לשאלה זאת אין לנו תשובה אחרת, כל עוד שלא יוקם בית דין הגדול נבחר כהלכה, אלא העם בבחירה כללית. אולם בכל זאת צריך לתת קאלפיקציה מסוימת למועמדות זאת. כדי שתהיה מקובלת ומכובדת על העם וכלפי חוץ, העמים והמדינות הרחוקות והקרובות. דבר זה למדנו מפי משה רבינו עליו השלום במאמרו: ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואשימם בראשיכם (דברים א' טו).

דברים קצרים אלה מאלפים מאוד והם צריכים להיות אור לנתיבותינו.

4. הרב ש' גורן, תורת המדינה, בתוך א' אבינר עמ' 18-19.

בחירת המלך נעשית בעיקרה על ידי הסנהדרין אלא שהיו זקוקים להסכמתו של הנביא. כאן עלינו לברר את שיטת הבחירה לפיה היו בוחרים וממנים את הסנהדרין הגדולה, כי אם בחירתם של חברי הסנהדרין הייתה דמוקרטית, הרי... הם מהווים גוף של נבחרי העם והם מייצגים את העם בכל נושא הדורש את הסכמת העם. לפי זה אין כל פגם דמוקרטי בשיטת הבחירה של המלך והממשל על ידי הסנהדרין הגדולה, מאחר שהם נבחרי העם יכולה בחירתם לייצג את רצון העם, כפי שנהוג אצלינו שהכנסת בוחרת את נשיא המדינה ולא העם באופן ישיר, ואף על פי כן זו נחשבת בחירה דמוקרטית".

5. הרב קוק, משפט כהן, סימן קמ"ד, סעיף טו

נראים הדברים, שבזמן שאין מלך , כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל. ...כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם.

... לענין משפט המלוכה, שנוגע להנהגת הכלל, ודאי גם שופטים מוסכמים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים. ועיין המאירי סנהדרין נב: "ומכל מקום דיני המלכות קיימים בכל זמן, ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור, גדולי הארצות, לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה וכו' וזהו שנרמז בתורה אל השופט אשר יהי' בימים ההם"

6. הרב ש' ישראלי, עמוד הימיני עמ' נח

ח. היוצא מדברינו מכיוון שהוכחנו לעיל בע"ה שכח המלך ניתן בהעדר המלך גם לשופט שהוא משמש כממלא מקום של תפקידי המלך, ולזה אין צריך שיהא דווקא גדול הדור וראש סנהדרין, אם כי הדבר רצוי שיהי' גדול אחיו. ולאחר שנתברר שמינוי המלך והשופט שווים הם לעניין הרשות הממנה אותם. וזה יכול להיות בשני אופנים: באופן מינוי מלמעלה ע"י נביא וסנהדרין. ובדרך בחירה ע"י העם ואז אין צריך לא לנביא ולא לסנהדרין.

מעתה יוצא שכל המינויים הממלכתיים שיעשו בישראל בדרך של בחירות שבהם יכריע רוב העם יהא להם תוקף וסמכות. ומסתבר לפענ"ד שכשם שיכולים למנות איש אחד כראש ושופט, כמו כן אפשר למנות מועצה שביחד יהיו לה הסמכויות הללו, ולפ"ז נראה כי מועצת ממשלה שתבחר בדרך של בחירות נכונות יהא לה סמכות בכל מה שנוגע להנהלת האומה כאותה סמכות שהי' למלך ישראל....

[וכל הסמכות של טובי העיר לא תתכן אלא מכוח בי"ד. ובזה הוא שנחלקו, דלדעת ר"ת אין שייך לפרט זה המושג קבלו עלייהו, כיון שהמיעוט עומד וצווח שלא קיבלם ע"ז ואינו מרוצה מהתקנה.] אבל כל היכא דשייך מינוי מגדר מלכות משלטון כגון בימינו אלו שזכינו בע"ה לעצמאות בארצנו, לית דין וליית דיין דיש בכח הציבור למנות עליהם יחיד בתור שופט שיש בו סמכות ממלכתית. וסמכותו אינה רק בעניין ממון כבי"ד שבענייני עונשים כוחם רק מגדר מיגדר מילתא, אלא גם בענייני עונשים כסמכות המלך שכוללת גם ענייני הגוף וכמו שהבאנו מהראשונים הנ"ל ביחס לחוק המתת הגנבים.

ב. יחס חיובי לערכים הדמוקרטיים

7. הרב קוק, אורות, אורות התחיה יח

שלשה כוחות מתאבקים כעת במחנינו, המלחמה ביניהם נכרת היא ביותר בארץ ישראל, אבל פעולתם היא פעולה נמשכת מחיי האומה בכלל, ושרשיהם קבועים הם בתוך ההכרה החודרת במרחבי רוח האדם. אומללים נהיה אם את שלשת הכוחות הללו - שהם מוכרחים להאחד אצלנו, לסייע כ"א את חברו ולשכללו,שיבצר כל אחד מהם את הקיצוניות שחברו יוכל להביא בצורה מקולקלת, כשלא יסויג דרכו - נניח בפזורם, במרידתם זה על זה, ובהחלקם כל אחד למחנה מיוחד,העומדת כצר למחנה השניה. הקודש, האומה, האנושיות, אלה הם שלשת התביעות העיקריות, שהחיים כולם, שלנו ושל כל אדם, באיזו צורה שהיא, מורכבים מהם.איך שהן מניותיה של ההרכבה הזאת, אם חלק אחד מאלה תופס מקום פחות או יותר עקרי, אצל איזה יחיד או אצל איזה צבור, אבל לא נמצא ולא נוכל למצוא שום צורה קבועה של חיים אנושיים שלא תהיה מורכבת משלשתם.

ההתמזגות הדרושה של שלשה התביעות הגדולות הללו מוכרחת היא לבא בכל קבוצה, שיש לה תקוה של חיים עתידים, וכשאנו סוקרים בחיינו ורואים אנו, שהכחות הללו,למרות תעודת התמזגותם, הולכים הם ונפרדים, הננו נקראים לבוא להצלה. יסודתו של הפירוד היא בצדדים השליליים שכל כח רואה בחברו, והצדדים השליליים מצד עצמם באמת אינם ראוים לשמם זה, כי בכל כח בודד, ביחוד נפשי, מוכרחים להיות צדדים שליליים, בפרט בהתפשטותו היתרה על חשבונם של כחות אחרים. בזה אין להפליא בין הקודש ובין החול : הכל נכנס תחת קו המדה והכל צריך משקל, "אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינה שורה אלא במשקל". אבל הפירוד במקום שצריכים לאחד מביא לזה, שמעט מעט מתרוקן הרוח, ההכרה החיובית, במעמד הכח המיוחד, לפחות, לאותה האישיות או הקבוצה, הולכת ומתחסרת, מפני הצימוק ההולך ומתגבר באותו הכח המיוחד, הבודד בזרוע נגד טבע הרוח להיות מתאחדעם עוד יסודות המשלימים אותו, ותחתיה באה רק הכרה שלילית לפרנס את החיים, וכל בעל כח מיוחד מלא הוא רק מרץ של אש ביחש לשלילתו של הכח האחר או האחרים שאינו חפץ להכירם. ובאופן חיים כאלה המצב נורא, הרוח מתבוקק, עמדת האמת, הכרתה הפנימית יחד עם אהבתה, מתמוטטת והיא הולכת ונעדרת,ע"י מה שנעשית עדרים עדרים. שלשת הסיעות היותר רשמיות בחיי האומה אצלנו: האחת האורתודוכסית,כמו שרגילים לקראתה, הנושאת את דגל הקודש, טוענת באומץ, בקנאה ובמרירות,בעד התורה והמצוה, האמונה וכל קודש בישראל; השניה היא הלאומית החדשה,הלוחמת בעד כל דבר שהנטיה הלאומית שואפת אליו, שכוללת בקרבה הרבה מהטבעיות הטהורה של נטית אומה, החפצה לחדש את חייה הלאומיים, אחרי שהיוזמן רב עלומים בקרבה מתגרת ידה של הגלות המרה, והרבה ממה שהיא חפצה להכיר לטובה את אשר קלטה מרושם רוחם של עמים אחרים, באותה המדה שהיא מכרת שהיא טובה ונאותה גם לה; השלישית היא הליברלית, שהיתה נושאת את דגל ההשכלה בעבר לא רחוק ועדיין ידה תקיפה בחוגים רחבים, היא אינה מתכנסת בחטיבה הלאומית ודורשת את התוכן האנושי הכללי של ההשכלה, התרבות והמוסר ועוד. הדבר מובן, שבמצב בריא יש צורך בשלשת הכוחות האלה גם יחד, ותמיד צריכים אנו לשאוף לבוא לידי המצב הבריא הזה, אשר שלשת הכחות הללו יחד יהיו שולטים בנו בכל מלואם וטובם, במצב הרמוני מתוקן שאין בו לא חסר ולא יתר, כי הקודש, האומה והאדם, יתדבקו יחד באהבה אצילית ומעשית, ויחד יתועדו היחידים וגם הסיעות, שכל אחד מהם מוצא את כשרונותיו יותר מסוגלים לחלק אחד משלשת החלקים הללו, בידידות הראויה, להכיר בעין יפה כל אחד את התפקיד החיובי של חברו. אז תהיה ההכרה הזאת הולכת ומשתלמת, עד שלא די שיכיר כל אחד את הצד החיובי שיש בכל כח, לדבר הגון ומקובל וראוי להשתמש בו, גם להטבה הכללית של מזוג הרוח וגם להטבה הפרטית של בסוסו של הכח המיוחד ההוא, שהוא מוצא את עצמו שרוי תחת דגלו, אלא שעוד הלאה ילך, עד שאת התוכן החיובי אשר בצד השלילי של כל כח וכח, ע"פ המדה הנכונה, גם כן יכיר לטוב, וידע שלטובתו של הכח המיוחד, שהוא יותר נוטה אליו, צריך הוא להיות מושפע באיזו מדה גם מהצד השולל, שהכח האחר שולל את הכח הזה החביב שלו הוא, מפני שבשלילתו הוא מעמידו על מדתו הראויה לו ומצילו מהגרעון המסוכן של התוספת וההפרזה, וזוהי העבודה המיוחדת מעבודות הקשות שבמקדש,הקמיצה, "שלא יחסר ושלא יותיר". וכן כשנסתכל בשכל טוב בתסיסות, שאנו סובלים מהן כ"כ בדורנו, נדע שאך דרך אחד יש לפנינו: שכל אחד, בין יחיד ובין קבוץ, ישים אל לבו את המוסר הזה, ויחד עם ההגנה, שכל אחד קרוא להגין, על אותו הכח המיוחד שהוא מקושר אליו, ע"פ טבע נפשו וע"פ הרגלו וחנוכו, ידע איך להשתמש בכחות שהם מוצאים להם מקלטם באנשים אחרים ובסיעות אחרות, למען ישלים את עצמו ואת סיעתו, בין בצד החיובי של הכחות האחרים ובין בחלק הטוב של הצדדים השליליים שלהם, שהם יהיו מאמצים באמת את כחו המיוחד במה שישמרו אותו מקלקלת ההפרזה, הגורמת חלישות כח וטשטוש צורה, באופן זה נוכל לקוות להגיע למצב של חיים הראויים לגוי אחד בארץ. מובן הדבר, כי מה שהכנסנו את הקודש בשדרת שלשת הכחות, שכל אחד צריך לצמצם את עצמו לפעמים כדי להניח מקום לחברו, איננו מובן כי אם בצד הטכני והמעשי של הקודש ובצדדים המחשביים וההרגשיים המתיחסים לזה. אמנם עצם הקודש העליון הרי הוא הנושא הכללי, שהצמצום הזה עצמו אף הוא מכלל עבודתו כמו כל העבודות הבאות לשכלול העולם והחיים בכל המובנים, שכולם הלא את ברכתם מקודש הם נושאים. על כן המחשבה האידיאלית הרוממה, המחשבה האלהית, היא בעצמה באמת חפשית היא מכל צמצומים, והקרבה האלהית היא ממולאה תמיד הרחבה עליונה למעלה מכל גבולים, "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד". ובהתהלך האדם והגוי בנתיבות הצדק המעשיים והמחשביים,הממודדים בגבולם, יבושר שלום לעלות גם כן אל האצילות הרחבה, "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה".

8. הרב ח' הירשנזון, מלכי בקודש, חלק א עמ' 21, 36, 40, והסכמת הרב קוק לדברים באגרות ראי"ה ד, תתקצד

דברי תורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואין דת וחוק בתורה אשר יתנגד לדרכי הציוויליזאציאן אמתי, ולא מחייבת אותנו לעולם לעשות דבר נגד הדעת והתבונה. והראב"ד הראשון ז"ל בספר אמונה רמה (ח"ג צד 103) כתב בהתאמתות דבר הנביא שהוא לא בא בדבר נמנע אצל הסברא ולא צוה דת בלתי יכולים לעמוד בו. ורבינו נסים גאון ז"ל כתב כל המצות שהן תלויות בסברא ובאונבתא דלבא כבר הכל מתחייב בהן מיום אשר ברא א-להים אדם על הארץ (הקדמת ספר המפתח). והרמב"ם ז'ל כתב כי הנביאים קודם משה לא שולחו לבני האדם לאמר להם בשה ה' כי יעשו או לא יעשו איזה דבר, רק היו מישרים בני אדם דרך עיון וסברא (מו"נ א' ס"ג וב' ל"ט). ונתחייבו בני נח במצותיהם אז מצד הסברא....

מצד האמונה אנו מאמינים כי יוסיף ה' שנית ידו לקנות את עמו ועוד יקבץ עלינו לנקבצנו. שאחרי אשר נתישב בארץ באין מחריד אז יופיע עלינו רוח ממרום ויצא חוטם מגזע ישי ונצר משרשיו יפרח ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', והיה צדק אזור מתניו ואמונה אזר חלציו ויעמוד לנס עמים אליו גוים ידרשוהו והיתה מנוחתו כבוד (ישעיה י"א, א—י"ב). ועל אותו הזמן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מלכים ה"ה לא יהיה שם לא חרב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהי משופעת הרבה וכל המעדנים מצוים כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את כבוד ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים חסומים וישיגו את דעת בוראם כפי כוח האדם שנא' כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים עכ"ל. וכל זה לקוח מדברי הנביאים והגדות חז"ל ידועות אשר מטרות כל ההגדות בהבטחות למעלה מן הטבע הוא להודיע שכל עוד עולם כמנהגו נוהג ואדם ישלוט באדם לרע לו ואיש לבצעו ירדוף לא יהיה מלך לישראל כי לא נבאו הנביאים מלך לישראל טרם יצמיח קרן לבית דוד. אבל הקבוץ הראשון טרם יוסיף שנית ידו לקנות את שאר עמו (ישעיה י"א י"א) יהיה להם הנהגה בלא מלך רק בסדר שראוי לפי המצב הציוויליזאטציאן אז כאשר ישחרר העולם כולו משעבוד מלכיות אשר אין דרך היותר נאות להעמיד את העולם על עמודי הצדק והמשרים רק הדרך הדעמאקראטי בלא שעבוד מלכיות אפילו ממלך ישראל. אבל הנבואות המנבאים על מלך המשיח המה על הזמן אשר לא יהיה עוד קנאה ותחרות בעולם רק ימלא הארץ דעה את ה'. והמלך יהיה רק להוליך את העם בעצת ה' ולהורות ולהשפיע ידיעות ה' וכל מדע לפי מדרגתו הגדולה, וכל ישראל וכל העמים כלם יכירו אותו ויקבלו מלכותו ברוחניות עליהם ואזי לא נצטרך לממלכה דעמאקראטית כי הדעמאקראטי תהי בטבע האנוש, ולא תצטרך עוד לממשלה ומשטר כלל כי כל הטוב אשר אנו מבקשים על ידי הממלכה והמשטר יהיה בטבע האנושית המתוקנה וישאף רק אל הדעת והתבונה....

ויש לנו עשה ולא תעשה על עשית שקר ומרמה בעניין הבחירות שהבחירות מחויבים להיות במשםט צדק בלא הכרת פנים. כי טועים החושבים פשוטו של מקרא לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד צדק צדק תרדוף שנמשך על הדינים. כי הלוא להם די בצואה אחת ושפטו את העם משפט צדק אשר כולל הכל, ולו חפצה תורה להזהיר להדינים בפרט על כל הפרטים האלה היו נאמרו בלשון רבים, כמו שאמר ושפטו את העם משפט צדק היה צריך לכתוב גם כן ולא תטו משפט או ולא יטו משפט ולא יכירו פנים ולא יקחו שוחד צדק צדק ירדפו. אמנם האמת הוא שכל הדברים האלה נאמרו על הבוחרים אותם לשופטים על העם שתהי הבחירה דעמוקראטית ישרה, וכמו שמדבר להעם בלשון יחיד ובלשון נוכח תיתן לך בכל שעריך, כן מדבר לו לא תטה משפט בהבחירה לא תכיר פנים לחפוץ איש גדול אחד נגד רבים, ונגד דעת עצמך, ולא תקח שוחד למכור את הבחירה בכסף או בשוחד דברים אפילו הבחירה שאת חושבת לישרה כי השוחד יעור לבך, רק צדק צדק תרדוף בהבחירות למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' א-להיך נותן לך. אלא שדרשותיהם של פסוקים אלה הם על הדינים, אבל פשוטם על הבוחרים נאמרו. והנבחרים המה המחוקקים והיועצים, ועל כן אמרו עליהם אין יוצאין למלחמת הרשות אלא עפ"י ב"ד של שבעים ואחד (סנהדרין ב' ע"א).ודוד ושריו לפני מלחמותיהם היו נמלכים בסנהדרין כדאיתא בסנהדרין ט"ז ע"א. – וההנהגה דעמוקראטית כזאת דהיינו מלוכה רפובליקאנית בבחירות ישרות בשווי הזכיות לכל אחד ואחד כפי דרך הציוויליזאציאן היותר מתקדם, תהיה הממלכה הראשונה לבת ירושלים, ועל זה נאמר ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה' עליהם בהר ציון (מיכא ד' ז' ח')

ב"ה ירושלים עיה"ק י"ד כסלו תר"פלכבוד הרב הגאון החכם המפורסם מו"ה חיים הרשענזאהן שליט"א, רב דהובאקען.

שלום וברכהספרו היקר "מלכי בקודש" הגיעני, ות"ח לכת"ר על אשר כבדני בתשורהמכובדה זו. והנה בעיקר הענין של שאלותיו... ובענין מינוי מלך, ג"כ אין שום איסור להנהיג כח ממשלתי באיזהצורה היותר נאותה, וכל מה שהוא יותר נראה לטובתן ולכבודן של ישראל הרי זהמשובח.

9. הרב נ' רבינוביץ, דרכה של תורה, עמ' 67-71.

משך מאות רבות בשנים התבססה הפסיקה ההילכתית על הרעיון, שבכל הנוגע למבנה הקהילה, האזרחות בקהילה היא מעין שותפות של חברי הציבור.

כלומר, עיקרי ההלכה הם כאלה: הזכויות והחובות הבסיסיות הן שוות עבור כל האזרחים-שותפים...

ניהול העיר בפועל בדרך כלל מופקד בידי מועצה נבחרת – 'טובי העיר', הממונים על פי רוב קולות האזרחים הבוחרים. הממונים הללו דינם כשופטים בתחום שיפוטם, והולכים אחר הרוב...

הרוב אינו מכריע אלא אם כן ניתנת הזכות לכל אחד ואחד להשתתף בקבלת ההחלטה. רק אז אנחנו רשאים להתעלם מקולות הנמנעים. אך מניעת הזכות ממיעוט מלהביע עמדתו, או אפילו מיחיד, שוללת את תוקף ההכרעה של הרוב...

המילה "דמוקרטיה" אינה מופיעה כלל בספרות ההלכה, עד לעת האחרונה. אך האם יעלה על הדעת שעם השב לארצו, בעל מסורת עתיקת יומין בממשל עצמי תחת שלטון זר, שבו כל אזרח ראה עצמו כשותף בקהילה, יתרצה בפחות מכך?...

10. הרח"ד הלוי, "רוב ומיעוט במדינה יהודית ודמוקרטית", עשה לך רב, ח, עמ' רע"ה.

בעצם הצגת הנושא יש אבסורד בולט. כי בוודאי הכוונה למדינה יהודית-שורשית, המבוססת על התורה, ובכן כיצד יכולה להיות דמוקרטית. והלא הדמוקרטיה שיסודה הוא "שלטון העם", ובכל גלגוליה מהעולם העתיק ועד ימינו אלה מבטאת היא את סמכות ההכרעה של הרוב... ואילו תורת ישראל היא ההיפך הגמור מכל זה. תורה מסדירה את חיי הפרט, ואת חיי כלל האומה במסגרת חוקים ומשפטים כתובים בתורה שבכתב ומסורים בתורה שבעל פה מסיני, ללא כל אפשרות להביא בהם שינוי... תורה זו בעיקרה ניתנה לישראל בעל כורחם, ולכן הורתה ולידתה בכפיה. וכך דרשו רבותינו על הפסוק, "ויתיצבו בתחתית ההר", "אמר ר' אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם" (שבת, פ"ח ע"א). ואף שלפני כן נאמר בתשובת ישראל למשה "נעשה ונשמע" וקבלו עליהם התורה מרצונם... אף-על-פי-כן כל עיקרה כפיה היא... שאין קבלה זאת יכולה לחייב אותם לפי תפיסת אנוש לכל ימי חייהם, ובודאי שלא לחייב את כל הדורות הבאים אחריהם ותורה עצמה משתמשת במסורת הברית ברכות וקללות, ועונשים כבדים לישראל אם יפרו ברית סיני, ומכאן שכפויה היא תורה על ישראל. וגם לעתיד לבוא... יאלץ המשיח לכפות על עם ישראל ללכת בדרכי התורה. תחילתה בכפיה וסופה בכפיה ולכן, ברור לי שאין מקום לדבר על דמוקרטיה במדינה יהודית. במדינה על-פי התורה הכל חייבים בשמירת תורה ומצוות כפי שניתנו מסיני. מי שחושב אחרת אינו תופס ומבין מהותה של קבלת התורה (שם, עמ' רע"ה).

עוד בנושא