ציונות דתית - היחס לציונות ולמדינה

 
  1. להבין את דרכה של הציונות הדתית אל הציונות הכללית.
  2. ללמוד את תפקיד המדינה כבסיס לקיומו הגשמי והרוחני של העם היהודי
  3. להפנים כי למדינה יש ערך דתי והבנת השלכות העניין
קווי היסוד של הציונות הדתית
הדיון בסוגיות שנמנו לעיל יהיה על בסיס קווי היסוד המגדירים את הציונות הדתית, ומבדילים אותה מן העמדה החרדית. בתוך קווי יסוד אלו יתכנו מחלוקות. מובן מאליו – בבסיס הכל, העמדה הדתית הברורה. התפיסה הציונות דתית מעוגנת במקורות תורניים – מהתנ"ך ועד אחרוני הפוסקים.
קווי היסוד:
ג.        ראיית הקמת המדינה כצעד חיוני לעת הזאת
ד.       קבלת כללי המשחק הדמוקרטיים

 
הציונות הדתית, כשמה, ראתה באור חיובי את מגמותיה של הציונות.
היא ראתה בלאומיות חילונית תנועה שאינה שלמה אך עדיין סברה, שהיא מהווה צעד קדימה לעומת מגמת ההתבוללות שאפיינה של החילוניות היהודית עד הופעת הציונות. אכן, הרצל, מנהיגה של הציונות טען כי משמעות הציונות היא קודם כל שיבה אל היהדות. מנהיגיה ורבניה סברו כי העם היהודי אינו רק קהילה דתית שחבריה נאמנים לאומית למדינות בהם הם יושבים – "גרמנים בני דת משה" וכדומה; אלא "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" – העם היהודי הוא "גוי קדוש", אבל בכל אופן גוי – לאום.
לגבי היחס בין דת לבין לאום נאמרו דעות שונות אך הצד השווה בהן שהלאומיות היא קומה ראשונה כשמעליה קומות נוספות של קדושה. מכאן תחושת האחווה לכל יהודי שאינו מתנכר ללאומיותו היהודית, עם התביעה לקיום תורה ומצוות.
 

ידועה האמרה של אחד מגדולי התורה החרדים "עם ישראל היה בגלות אלפיים שנה והוא יכול היה לחיות בגלות עוד אלפיים שנה" – הווה אומר: מדינה אינה ערך דתי ואינה צורך היסטורי לקיומו של העם. מנהיגי הציונות הדתית חלקו על הקביעה הזו מכל וכל. ראשית, הם טענו כי רק במדינה ניתן לחיות חיים יהודים שלמים, וכי רק בה התורה יכולה להיות תורת חיים המעצבת את חיי העם ונדרשת לשאלות כמו שמיטה, דיני שומרים, דיני מלחמה ועוד.

שנית, מנהיגים אלה טענו כי מבחינה מציאותית לא ניתן להמשיך עוד את הגלות. המדינה המודרנית לא תתן לקבוצה בתוכה להקים חברה סגורה שאינה נוטלת חלק פעיל בתחום הכלכלי והפוליטי. יתר על כן, בארצות בהם ישבו רוב היהודים – מרכז ומזרח אירופה – היתה שנאה אדירה כלפי היהודים ומתוך כך טענו מנהיגי הציונות הדתית כמו עמיתיהם הלא דתיים כי חיי היהודים שם בסכנה – טענה שלצערינו הרב הוכחה כנכונה בצורה המזוויעה ביותר.
 

הציונות קמה כתנועה דמוקרטית, בעלת פרלמנט וכללה בתוכה התארגנות של תנועות שונות כמפלגות. באותו אופן הוקמה גם מדינת ישראל. הציונות הדתית השתלבה במגמה זו. בראש ובראשונה קבלה את עיקרון ריבונות העם. היא כמובן בקשה שהעם יקבל עליו ציבורית עול מלכות שמיים אך הדבר אמור להעשות בהסכמה ולא בכפיה מלמעלה. כפי שנראה עמדה זו זכתה לביסוס הלכתי בידי גדולי הפוסקים כמו הראי"ה קוק, הרי"אה הלוי, הגר"ש ישראלי ועוד.

 

עוד בנושא