סוגים שונים של שיעבוד

אשר לעניין החרות בקשר עם חג הפסח אין זה עניין פשוט: העניין מסובך מאוד, כי מצד אחד, אנו קושרים אותו עם חרות; אבל מצד שני החרות שלנו אינה יכולה להיות חרות סתם, שבירת כבלים, אנחנו חפצים להיות בעלי חרות כדי שנוכל להשתעבד לקדוש ברוך הוא. בובר אמר פעם באחד מנאומיו - אני זוכר את צלילן של המילים בבירור, מילים ששמעתי לפני ששים שנה - "חרות איננה דגל - חרות היא צלב. זהו עול!" חרות היא מעמסה, משימה; אין היא סיסמה או דגל להתפאר בו. והסכנה הגדולה בחרות היא דווקא אותו היפוך, שבו הופכים את העול לדגל של הוללות, לדגל של שבירת כל הכלים.

היהדות רוצה ללמד אותנו להיות חופשיים כדי שנהיה עבדים. ולמדתי במשך החיים, שכאן הייתה טעותו הגדולה של הסוציאליזם: שהוא ראה רק את ה"ז'סטה" הזאת של שבירת הכלים, שבירת כל התחייבויות.

שאלה: מה ההבדל בין השתעבדות אחת לחברתה? ציירת תמונה של יציאה משעבוד אחד לשעבוד אחר- האין זו החלפה?

פרופ' ברגמן: הייתי מגדיר זאת כך: השעבוד האחר הוא זה שאנו רוצים לצאת מתוכו, יציאת מצרים - היינו, יציאה מעול שנכפה עלינו על ידי אחרים: בעוד השעבוד השני הוא עול שאנו בעצמנו שמים על נפשנו מכיוון שאנו רוצים להשתעבד. שמים על נפשנו מכיוון שהוא מצוות אלוהים - אני נזהר מלהשתמש במילים גבוהות. אני מזכיר לכם מה שהגדיר קאנט בהבחינו בין הטרונומיה לאוטונומיה, בין חוק של אחרים לחוק של עצמי. ההבדל הוא ברור: הוא ראה בהטרונומיה את הסכנה האורבת לדת. כאשר מישהו נכנע לצו של איזה פיהרר, של איזה היטלר, של איזה מצביא, ואילו קאנט סבר - ואולי יש בזה חלק גדול של אמת - שהאדם הוא חופשי, כשהוא אוטונומי; והאוטונומיה היא, אומרים אנו, האלוהים. כדי להבדיל בין המצביא, הפיהרר ובין האדם, הצד המוסרי, אני אומר שהחרות האמיתית היא חרות של שכנוע עצמי - אם אני אומר שאלוהים ציוה עלי, יכולתי גם לומר שאני בעצמי מצווה לי.

שאלה: בכל הדברים כלולה הנחה - הנחה שהאדם צריך לשעבד את עצמו למשהו. האם זהו, לדעתך, דבר טבעי לאדם, שאין חרות בלי שיעבוד למשהו?

פרופ' ברגמן: לא, לא, זו טעות לומר שאין חרות כזאת. יש חרות בלי שעבוד, אלא שהחרות הזאת היא סכנה. אני מגיע למסקנה הזאת כשאני רואה את האדם כיצור כפול - אחד שהוא סתם יצור פיזי ואחד הוא האדם באשר הוא אדם, האדם האחראי, המרגיש את חובותיו, התחייבויותיו, והסכנה הגדולה כשאנו אומרים "חרות" סתם, היא שאנו פורצים את הגדר, בעוד שהחרות האמיתית, אני חושב, היא דווקא להקים את הגדרות. לראות את האדם כחייב לעשות, ושיבוא יום שהאדם יעבוד לפני השופט העליון ויצטרך לתת דין וחשבון על מעשיו.

 

עוד בנושא