היחס שבין חופש המחשבה של האדם והדעות המקובלות בחברה (בתוספת שאלות מנחות)

אין אף אחד סובר שבני אדם מגיעים לתכלית ההצטיינות בהתנהגותם כשהם מחקים זה את זה ותו לא. אין איש רוצה לטעון שלגמרי אין בן-אדם צריך להטביע את אופני חייו והנהלת ענייניו בחותם שיקול דעתו ואופיו האישי. מן הצד השני, אין הדעת סובלת שצריכים בני אדם לחיות כאילו לא היה שום דבר ידוע בעולם לפני שהם ראו אור, וכאילו לא היה בניסיון יסוד כלשהו להאמין שצורת חיים או דרך התנהגות אחת עולה על חברתה.

* מהן שתי הטענות, שלגביהן טוען מיל, שאין מחלוקת שאין ראוי שאדם ינהג לפיהן?

הכל מודים שצריך לחנך ולהדריך בני אדם בימי נעוריהם באופן שיאפשר להם לדעת את תוצאותיו המוסכמות של הניסיון האנושי ולהפיק תועלת מהן.

* מהי מטרת החינוך?

אולם זוהי זכותו של בן אדם שכוחותיו הגיעו לבגרותם, וזהו מצבו הראוי לו, שיהא משתמש בפרי הניסיון ומפרש אותו על פי דרכו הוא, עליו לבקש ולמצוא איזהו הפרק בספר הניסיונות שבא ללמד כהלכה על מצבו ואופיו שלו.

*  מהי הדרישה מהאדם הבוגר?

מסורתם ומנהגיהם של אנשים אחרים מעידים, עד גבול ידוע, על מה שניסיונם הורה להם. עדות זו נאמנה מלכתחילה, ועל כן ראויה היא שיתחשב אתה. אולם, ראשית כל, אפשר שהיה היקף ניסיונם צר ביותר בשבילו, או אפשר שלא הוציאו מניסיונם את המסקנות הנכונות. ושנית, אפשר שתהיינה מסקנותיהם נכונות, אך בלתי מתאימות לו. ההרגלים עשויים לצורכי המצבים הרגילים והאופיים הרגילים, וייתכן שיהיה מצבו או אופיו שלו בלתי רגיל. ושלישית, לו גם יהיו ההרגלים טובים מצד היותם הרגלים, וגם מתאימים לו, בכל זאת ההליכה בדרך הרגילה, אך ורק מפני שהיא רגילה, לא תחנך ולא תפתח בו אף אחת מן התכונות שהן סגולתו המיוחדת של האדם. הבינה, שיקול הדעת, החוש הבוחן, הפעולה השכלית, ואף גם הבחירה המוסרית, בכל הכוחות האלה שאדם מחונן בהם משתמשים אנו אך ורק כשאנו עושים מעשה ברירה. מי שעושה כך וכך מפני שרגילים לעשות כך, אינו עושה מעשה ברירה, אינו מתרגל להכיר במעולה ולשאוף אליו.

* מהן שלש הסיבות, לפי מיל, בגללן אין האדם יכול להסתמך בחייו רק על ניסיונם של אחרים?

* מהי סגולתו (ייחודו) של האדם לפי מיל?

הכוחות השכליים והמוסריים דינם כדין השרירים, אינם משתפרים אלא מתוך שימוש. אין בן אדם משתמש בכוחותיו כשהוא מאמין בדבר ידוע אך ורק מפני שאחרים מאמינים בו. אם טעמי דעה זו או אחרת אינם מכריעים כשאדם שוקלם בשכלו, אי אפשר שיתחזק כחוח השכלי, ועלו הוא להיחלש, כשיקבל את הדעה האמורה. ואם הנימוקים שצריכים להביאו לידי מעשה ידוע אינם לפי רגשותיו ואופיו הוא (במקרה שאין רגש החיבה או זכויותיהם של בני אדם אחרים באים בחשבון),כי אז יש בעשיית אותו מעשה גרם מה לכך שיהיו רגשותיו ואופיו רשלניים ומפגרים במקום להיות ערים ופעילים. מי שמרשה לחברה, או לסביבה, לבחור בשבילו בתכנית החיים שלו, אין לו צורך בשום כשרון אחר חוץ מן החיקוי הקופי; אך מי שבוחר בתוכניתו לעצמו מביא לידי שימוש את כל כוחותיו. נחוץ לו להשתמש בכוח ההסתכלות כדי לראות את המצב כמו שהוא; בהגיון ובכוח השיפוט כדי לראות את הנולד; בעירנות כדי לאסוף את החומר הדרוש להחלטה; ובכוח ההבחנה כדי לבוא לידי החלטה. וגם לאחר שיבוא לידי החלטה, נחוצים לו עוז רוחני ושלטון בעצמו שיישאר נאמן להחלטה שקיבל מתוך שיקול דעת. ומדת הזדקקותו לכישרונות אלה ושימושו בהם מקבילה בדיוק לגדלו של שטח העניינים שבו הוא קובע את התנהגותו לפי שכלו ורוחו שלו. אפשר שגם בלי כל אלה ידריכהו אחרים בנתיב אחד מן הנתיבים הטובים וישמרו עליו מפני כל רע. אך מה יהיה ערכו היחסי כבן אדם? סוף סוף יש להחשיב לא רק את מעשיהם של בני אדם, אלא גם את איכותם של עושי המעשים.

* האם רק מעשה הבחירה חשוב, לפי מיל, או גם שהבחירה תהיה נכונה? מה חשוב יותר?

בין כל מעשי ידי האדם, שבשכלולם ובשיפורם הוא רואה בצדק את תכלית חייו, האדם עצמו הוא בוודאי הראשון במעלה... לא הרי הטבע האנושי כהרי מכונה, שבונים אותה לפי תבנית ידועה ומטילים עליה לעשות בדיוק את העבודה המיועדת לה. דומה הוא האדם לאילן, שיש לו הצורך לצמוח ולפתח את עצמו לכל הרוחות. לפי נטיית הכוחות הפנימיים העושים אותו לעצם חי.

* במה נמשל האדם לאילן?

 

 

עוד בנושא