לקסיקון מושגים: החקיקות החדשות

שלטון העם:
 
בדמוקרטיה העם הוא הריבון והוא מקור הסמכות השלטונית. העם מעביר מרצונו החופשי (לפרק זמן קצוב ובאמצעות נציגים נבחרים) את הריבונות לנציגים שהוא בוחר. נציגי השלטון אמורים למלא אחר רצון העם. שלטון העם מבטא את עקרון הריבונות, ולכן נובע ממנו רצון למניעת התערבות של מדינות אחרות בהחלטות המדינה. לעיתים מוצג עיקרון זה כנגד ניסיון להעצים את כוחו של הריסון השיפוטי.
 
הפרדת רשויות:
 
בדמוקרטיה מפוצל כוחו של השלטון לשלוש רשויות שלטוניות (המחוקקת, המבצעת והשופטת) כדי למנוע את ריכוז הכוח בידי גוף אחד, כיוון שריכוז כזה עלול להוביל לעריצות. יש הרואים בהפרדה ואפילו בחיכוך בין המלוכה, הכהונה והנבואה את ראשיתו של עקרון הפרת הרשויות.
 
כל שלוש הרשויות מוגבלות בעוצמתן וכפופות לחוק, והן חלק ממערכת של איזונים ובלמים – כלומר, הן מפעילות פיקוח וריסון הדדי ביניהן. לדוגמא, המערכת המשפטית מגבילה את כוחן של המערכת המחוקקת והמערכת המבצעת באמצעות בחינת חקיקה, החלטות ממשלה לאור חוקה, או עקרונות דמוקרטיים המקובלים במדינה.
 
יש הטוענים כי עקרון הפרדת הרשויות מחייב שחברי הרשות השופטת יתמנו מתוך מעורבות מינימאלית של הרשויות האחרות. בהתאם לכך, בוועדה למינוי שופטים בישראל יש רוב לנציגי השופטים ועורכי הדין.
 
הרשות המחוקקת:
 
הרשות המחוקקת היא הגוף המחוקק, המתקן והמבטל חוקים. בשיטה הפרלמנטרית, הנהוגה בישראל, הרשות המחוקקת היא הממנה את הרשות המבצעת. במסגרת שיטה זו בוחר העם את חברי הרשות המחוקקת, ואלה בוחרים את ראש הממשלה ומאשרים את ממשלתו. באמצעות הצבעת אי-אמון יכולה הרשות המחוקקת להביא לסיום כהונתו של ראש הממשלה. בשיטת בחירה ישירה, לעומת זאת, כזו הנהוגה בארה"ב, נבחר ראש הממשלה בנפרד מחברי הרשות המחוקקת, ותלותו בהם מוגבלת.

 
הכרעת הרוב ועריצות הרוב
 
עקרון היסוד של הדמוקרטיה הוא שקבלת ההחלטות במדינה נעשית על פי הרצון של רוב המצביעים (ולא על פי יחידים או קבוצות מיעוט). עיקרון זה מתאים לתפיסה היהודית של "אחרי רבים להטות". ואולם תמיד קיימת סכנה של עריצות הרוב – כלומר, של פגיעה במימוש זכויות האדם והאזרח של המיעוט. כדי למנוע עריצות שכזו קיימים כלים דמוקרטיים שונים – חוקה, זכות פנייה לבית משפט, משטר קואליציוני וכיוצא באלה. הצורך לאזן בין זכותה של ממשלה נבחרת ליישם את מדיניותה לבין הצורך שלא לרמוס את זכויות המיעוט עולה בכל מדינה, ובישראל הוא עלה סביב 'ההתנתקות' וסביב החקיקה האחרונה נגד עמותות המקבלות מימון ממדינות זרות.
 
דמוקרטיה מתגוננת
 
ישנו מנגנון של חוקים, תקנות ופסקי דין, המגביל חלק מזכויות האזרח במדינות דמוקרטיות במצבים שבהם יש סכנה לכאורה לעצם קיום המדינה, לאופייה הדמוקרטי, למרכיבים אחרים באופייה, לחייהן ולזכויותיהן האזרחיות של קבוצות מיעוט באוכלוסייה, וכיוצא באלה. מושג זה מתייחס לאחד הקונפליקטים העיקריים העלולים להתגלע במדינה דמוקרטית בין קיום העקרונות הדמוקרטיים, לבין מניעת גורמים לא-דמוקרטיים מניצול לרעה של העקרונות הללו. בישראל עולה הנושא חדשות לבקרים סביב המאבק בטרור והגבלת זכויות האדם שהוא גורר (כדוגמת מעצר מנהלי), והוא עלה לאחרונה סביב ההגבלה על איחוד משפחות של פלסטינים מחשש לביטחון המדינה.
 
שלטון החוק
 
חברה זקוקה לשלטון. היעדר שלטון או היעדר מערכת של חוקים וכללים יוצרים מציאות של "מלחמת הכול בכול", כדברי חז"ל, "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו".
הייחוד בחברה דמוקרטית הוא שהשלטון בחברה שכזו מגביל את כוחו בהתאם להוראות החוק. ניתן להבחין בין שלטון החוק הפורמלי, בו החוק עצמו אינו עולה בהכרח בקנה אחד עם עקרונות דמוקרטיים ומוסריים, לעומת שלטון החוק המהותי שבו עקרונות אלה הם המעצבים אותו.
האתגר של שלטון החוק אינו רק בריסון השלטון, אלא גם בהשלטת חוק אחד ואחיד על כל אזרחי המדינה ללא יוצא מן הכלל.
 
 

עוד בנושא