לקסיקון מושגים בנושא הרשעת נשיא מכהן

  • מעמד חוקי של נשיא מכהן:
 
לנשיא המדינה יש מעמד מיוחד במדינת ישראל. הוא נהנה מחסינות מפני העמדה לדין פלילי. מעמד זה עוּגן ב"חוק יסוד נשיא המדינה". לענייננו, הנשיא לשעבר משה קצב נאלץ להתפטר מכהונתו כנשיא, ורק לאחר מכן הועמד לדין.
 
  • לשון חוק היסוד "נשיא המדינה"
(א) לא יתן נשיא המדינה את הדין לפני כל בית משפט או בית דין בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר כזה.
(ב) נשיא המדינה אינו חייב להגיד בעדות דבר שנודע לו במילוי תפקידו כנשיא המדינה.
(ג) חסינותו של נשיא המדינה לפי סעיף זה תעמוד לו גם לאחר שחדל מהיות נשיא המדינה.
(ד) נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי; התקופה שבה נמנעת, מכוח סעיף זה, הבאתו של נשיא המדינה לדין בשל עבירה, לא תבוא במנין תקופת ההתיישנות של אותה עבירה.
 
  • המעמד הבינלאומי של מדינת ישראל:
לכל מדינה יש שני סוגים של כוח. יש כוח המכונה "כוח קשה" (hard power). מושג זה מתייחס בעיקר לכוח צבאי, ובמידה מסוימת לכוח פוליטי, דהיינו, ליכולת הפוליטית להכריח מדינות אחרות לעשות כרצון המדינה בעלת הכוח (למשל על ידי מניעת סיוע כספי או פוליטי, כגון בהצבעות באו"ם).
ואולם יש סוג אחר של כוח – "כוח רך". הכוונה במושג זה היא להשפעה ולכוח השכנוע שיש למדינה, כשהמדינה היא גם דגם לחיקוי. לדוגמה, ארה"ב שימשה ומשמשת דגם לחיקוי, ויש לה גם השפעה מוסרית (במידות שונות בזמנים שונים) מבחינת ההנחלה של ערכים דמוקרטיים וכן מבחינת הדינמיות של הכלכלה. גם לסין יש "כוח רך" מסויים העולה בד בבד עם הצמיחה הכלכלית המדהימה שלה. מעמדה הבינלאומי "הרך" של של מדינה מושפע גם מהתנהגותם המוסרית של מנהיגיה. מנהיג הפועל באופן בלתי מוסרי משפיע על ירידת מעמדה של מדינתו.
 
  • לגיטימיות של שלטון:
מושג הלגיטימיות של השלטון מתייחס לכך שהשלטון מתקיים בזכות, ולא רק בשל כוח פיזי או צבאי. כלומר, לשלטון יש איזשהו בסיס [להוסיף:לגיטימי?] ולכן האזרחים מקבלים אותו כחלק מהתפיסה של "כיצד הדברים צריכים להיות". הבסיס יכול להיות דמוקרטי (ואז הבסיס הוא רצון העם), דתי (לדוגמה, ה' ציווה באמצעות הנביאים שהמלך צריך להיות מבית דוד) או מסורתי (למשל, תמיד הונהג משטר של הזקנים). שלטון הוא לגיטימי כאשר העם או הנשלטים מקבלים את הבסיס שעליו עומד השלטון. שלטון בר-קיימא בדרך כלל צריך להיות לגיטימי במובן זה.
 
לגיטימיות של שלטון היא מושג מרכזי בהלכה:
 
"במה דברים אמורים, במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות, שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ, וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים.אבל אם אין מטבעו יוצא, הרי הוא כגזלן בעל זרוע, וכמו חבורת ליסטים המזויינין, שאין דיניהן דין; וכן מלך זה וכל עבדיו, כגזלן לכל דבר" (רמב"ם הלכות גזילה ואבידה, פ"ה הלכה י"ח).
 
מכאן משתמע שהמלך יכול לגבות מיסים ולקחת קרקע לצרכים ציבוריים אם הוא לגיטימי – אם העם משתמש במטבע שלו ומסכים שיש לו זכות למשול. ממשלה או מושל יכולים גם לאבד את הלגיטימיות שלהם אם יעשו מעשי שחיתות ופשע.
 
  • כפיפות בפני החוק
כפיפות השלטון בפני החוק היא עיקרון הקובע שכלל האזרחים, כולל המלך והשלטון, חייבים לציית לחוק. עיקרון זה חשוב הן בדמוקרטיה והן על פי דין תורה.
במשטר הדמוקרטי, הנשיא, ראש הממשלה ונושאי תפקידים אחרים חייבים לציית לחוק, ובמקרה של עבירה הם חשופים למשפט ולעונש (חוץ מאותם מקרים שבהם יש להם חסינות בנוגע למעשים הקשורים למילוי תפקידם). זכור המקרה בארה"ב שבו נאלץ הנשיא ניקסון להתפטר כיוון ששמו נקשר לפריצה למשרדיה של המפלגה היריבה.
באותה מידה, ביהדות המלך והשלטון כפופים לחוקי התורה. המלך עצמו חייב לקיים חוקים אלה ואסור לו לצוות לעבור עליהם (מלבד אותם מקרים של "הוראת שעה" שבהם הוא יכול שלא לפסוק על פי דין התורה המפורש כדי "לתקן את העולם" ולבער את הרשע. אם המלך מצווה לעבור על דברי תורה אין שומעין לו (רמב"ם הלכות מלכים פרק ג הלכה ט'). המקרים שבהם מלך עבר על דברי התורה והוכח ונענש הם מפורסמים. דוגמאות לכך הן כרם נבות ודוד ובת-שבע.
 
הגמרא בסנהדרין ממשיכה את המסורת התנ"כית שמלמדת כי המלך כפוף לחוק, אולם יש מקרים (כשהמלך רשע לא מכילים את הכלל הזה, אלא  רק מתרחקים ממנו. היישום קצת מורכב ניתן לעיין ברמב"ם בהלכות מלכים םרק ג' הלכה ט')
 
במסכת סנהדרין מובא המקרה של "עבדו של ינאי המלך הרג אדם":
 
דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא אמר להו שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם בו ונדוננו שלחו ליה עבדך קטל נפשא שדריה להו שלחו לי' תא אנת נמי להכא (שמות כא) והועד בבעליו אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו אתא ויתיב א"ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד שנאמר (דברים יט) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' אמר לו לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבריך.. (י"ט ע"א)
 

 

עוד בנושא