נושאים את שם ההלכה לשווא, הרב מיכאל אברהם

 
גילוי הדעת של הרבנים האוסר על השכרת דירות לערבים עורר שורה של תגובות בזכותו ובגנותו. רבות מהן- משני הצדדים- מגמתיות, סלקטיביות ומטעות. לכן חשוב להסביר כי מדובר במסמך עתיר סילופים ודמגוגיה, שאין בו מאומה מן ההלכה. לפנינו פמפלט פוליטי, שיוצריו סובלים משיקול דעת לקוי. הם רותמים למטרותיהם מקורות הלכתיים באמצעות פרשנות מעוותת, ודווקא בשל כך העניין מזיק ופגום עד מאוד.
 
יש בגילוי הדעת חילול השם. יש בו כדי לסכן יהודים בחו"ל. ויותר מכל יש בו גילוי פנים בתורה שלא כהלכה. מי שכתב אותו צריך לחזור ולחבוש את ספסל הלימודים ולא להורות הלכות בישראל.
 
אכן, יש מקורות הלכתיים ברורים שאוסרים למכור קרקע בארץ-ישראל לגויים _עם שיטות רבות לגבי הקבוצה שעליה מדובר). יש גם איסורים להתחתן עם גויים ולהתערב בהם. יש בעיות ביטחוניות וחברתיות קשות וכואבות שנזכרות בגילוי הדעת. אבל התערובת האבסורדית של הטיעונים המוצגת בו, שכל אחד מהם רלוונטי לקבוצת גויים שונה (וחלקם גם רלוונטיים גם ליהודים), היא ערבוב של שקר באמת, שמזיקה יותר משקר גמור ונושאת, כמובן את שם ההלכה לשווא.
 
ההלכה מכירה במורכבות של המציאות. פוסקיה אמורים להתבסס על ראייה כוללת ולא על תמונה פשטנית. עליהם להיות מודעים לשינוי הזמנים ולגיוון הנסיבות. אבל מחברי גילוי הדעת לא עשו זאת. הם התעלמו, למשל, מכך שאיסור "לא תחנם" אינו חל לדעת כמה פוסקים חשובים על גר תושב.  ומכך שכמה וכמה פוסקים כתבו שרוב הגויים בימינו הם בגדר גר תושב. הם גם התעלמו מכך שיש פוסקים גדולים המחילים אותו, ואת רוב הוראות ההלכה המפלות, רק על הגויים הקדמונים ולא על הגויים בימינו.
 
הם גם מתעלמים מכך שהחששות הפיזיים מאלימות וטרור נוגעים למיעוט של ערבים עויינים בלבד, ובודאי לא לכל הגויים.  בהידרשם להורדת ערך הדירות כעניין הלכתי, הם אומרים במובלע כי ע"פ ההלכה אין למכור מטעם זה בתים בתל אביב ליהודים חרדים, וכן שאין להסכים להקמת בית לילדים ממשפחות הרוסות בשכונתנו. הם שוכחים ומשכיחים את דברי הרב הרצוג זצ"ל ואת המושכל הפשוט, שבמדינה דמוקרטית אי אפשר להפלות גויים בכל מישור שהוא תהא אשר תהא הפרשנות לאיסור "לא תחנם".
 
יש חשש מהשתלטות עוינת על קרקעות המדינה ונכסיה. יש בעיה סבוכה של נישואי תערובת. יהודים אינם יכולים להתגורר בישובים עקביים. כל אלה טעונים התמודדות נכוחה ואמיצה, ואם את זה היו כותבים היה לדבריהם ערך והייתה נוצרת לגביהם הסכמה רחבה. אבל התמודדות כזאת לא תעשה באמצעות פרשנות מסולפת ופשטנית של ההלכה והתעלמות מכללי המוסר הבסיסיים.
 
לפי פרשנות פשטנית כזאת יש להלקות נשים סוררות, להוריד לבור יהודים שאינם מאמינים, לאסור לימוד תורה של נשים, אולי אפילו לקיים "עין תחת עין". אבל אמנות פסיקת ההלכה היא השילוב שבין המקורות לבין היישום בנסיבות המשתנות. מי שאינו מבין את זה אינו יודע הלכה מהי.
 
בהקשר הנוכחי עולות מכאן שתי מסקנות: ראשית, רבני ערים הם עובדי מדינה וכל הטפה שלהם לעבירה על חוק המדינה מחייבת את פיטוריהם( אגב, שלטון החוק גם הוא ערך הלכתי). שנית מי שמפרש באופן כה מסולף ולא מוסרי את מקורות ההלכה, מי שמנותק בצורה כה חמורה מהמציאות ומהערכים של החברה הישראלית, לוקה קשות בשיקול הדעת ההלכתי שלו ופסול לכל תפקיד רבני. לא נותר אלא להתפלל שיתקיים בנו "והשיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה"
 
הרב אברהם הוא דוקטור לפיזיקה ור"מ במכון הגבוה לתורה, אוניברסיטת בר אילן.

 

 

עוד בנושא