זכויות המיעוטים במדינה יהודית, בהלכה

מעמדם של הערבים בני דת האיסלאם

מהו המצב של הערבים בני דת האיסלאם? האם אפשר לחשוב אותם לגרים תושבים? שבני דת האיסלאם אינם בגדר עובדי עבודה זרה – כבר ברור למדי וכן פסק הרמב"ם בהחלט. השאלה היא רק שמא יצאו מכלל עובדי עבודה זרה ולכלל גרים תושבים לא באו, הואיל ואעפ"י שהם שומרי את שבע המצוות ועוד יותר מהן, ומחזיקים גם במצוות צדקה, ובתפלה לא-ל היחיד ומיוחד, אבל מעולם לא קיבלו אפילו את שבע המצוות בפני בית דין של ישראל, ואפילו אם היו רוצים לקבל הרי זה מן הנמנע מכיוון שכבר נפסק להלכה שאין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג וממילא אין מקבלים גר תושב בזמן הזה. ונמצא שהמצב שלהם עדיין אינו ברור, שלכאורה יצאו מכלל עובדי עבודה זרה ולכלל גרים תושבים לא באו.

שני עמודי התורה הראב"ד ומרן בעל שולחן ערוך ז"ל, מסכימים לדעת אחת, שנכרי שאינו עובד עבודה זרה אעפ"י שלא קבל בפני בית דין של ישראל אין למנוע ממנו הישיבה בארץ ישראל. חוץ מזה כבר הכריע קודמי הרב קוק ז"ל (עיין לעייל) שאומה שלמה שקיבלה עליה שבע מצוות, גם בזמן הזה יש להם דין גרים ותושבים.

בתורה הכתובה ישנם שני לאוין (א) "לא תחנם", שאחת מדרשות חז"ל עליו היא: "לא תיתן להם חנייה בקרקע", כלומר, לא תיתן לגויים חניה, מלשון חנה, כלומר, שכון בא"י ע"י רכישת קרקע; (ב) "והארץ לא תימכר לצמיתות" והרמב"ן מפרשו לאסור מכירת קרקע בארץ ישראל לעכו"ם שאינו בדין היובל ואין השדה יוצאת ממנו ביובל. ברור שלא נאמר לאו זה על גר תושב, אבל מה שאינו ברור כ"כ הוא אם לא נאמר לאו זה על גוי שאינו עובד ע"ז אלא שאינו גר תושב. אבל כבר הביא קודמי הגאון ז"ל בשו"ת "משפט כהן" הלכות שמיטה ויובל שאין איסור זה חל על גר תושב ושהערבים בני דת האיסלאם, כיון שהם אומה שלמה המוחזקת ואינם עובדי ע"ז, לא חל עליהם איסור זה, שאינם גרים תושבים במובן החוקי של שם זה, ודעתי מסכימה לדעתו. מובן מאליו שזה לא נאמר אלא על מכירה באקראי, אבל אם תהא נשקפת מצד זה סכנה של נישול ישראל מקרקע ארץ ישראל, חייבת המדינה לעשות הגבלות מיוחדות. ואולם אם המדינה היהודית לא תאסור זה באופן קטגורי כשאין סכנה כנ"ל נשקפת, לא תהא עוברת על איסור זה של לא תיתן להם חנייה בקרקע. אמנם טרם הווסד המדינה היהודית על יסודות חזקים, כל יהודי המוכר המוכר קרקע לנכרי אפילו לערבי מוסלמי הוא מערער את יסודות התאחזותנו בארץ אבותינו ומשים מכשולים על דרכנו לגאולת הארץ והעם ועובר ובוגד יקרא, אבל אחרי הווסד המדינה כבר המצב אחר, כמובן מאליו, וכמבואר לעייל.

"והארץ לא תימכר לצמיתות" – כשאין יובל נוהג

הלאו השני הנ"ל, והארץ לא תימכר לצמיתות, לפי פירוש הרמב"ן ז"ל, זה הרי בודאי נוהג גם בגר תושב, שגם גר תושב אינו במצוות היובל, אבל מלבד שאין זה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ורק בשדה אחוזה, יש לזה תקנה בכל אופן, והוא לתקן בחוק ששום קרקע לא תימכר לצמיתות, אפילו מישראל לישראל, אלא לתקופה ידועה די ארוכה, וגם באופן כזה יוקל העניין של לא תיתן להם חנייה בקרקע.

ולעניין סובלנות הפולחן שלהם. ודאי שבזה אין שום קושי, מאחר שהנחנו שאין אצלם עבודה זרה. ואנו לא נצטווינו אלא לעקור עבודה זרה מארצנו ולא להניח לגויים לעבוד עבודה זרה בארצנו, אבל מכיוון שהישמעאלים אינם עובדי ע"ז אין מקום לשאלה זו כלל.

מעמדם של הנוצרים

עד כאן דנו בשאלות המיעוט הגדול של הערבים המושלימים, ועתה נבוא לשאלת המיעוטים הקטנים של הנוצרים מכל העדות והכתות. והנה הנוצרים בעצמם מחזיקים את עצמם בתור מאמינים באחדות הבורא, אבל השכל שלנו אינו תופס איך הם ממזגים את האמונה באחדות הבורא עם אמונת השילוש. ואולם אין להכחיש שיש להם מושג של בורא עולם ומשגיח אלא שהמושג הזה איננו צרוף, וסוף דבר מצבם תלוי במחלוקת אם בני נח נצטוו על השיתוף שזהו עניין אמונתם. ולדעתי הדלה דעת הגאון רבי זאב וולף הלוי באסקוביץ ז"ל מכרעת שבני נח לא הוזהרו על השיתוף ומיכיון שמנו רבותינו ז"ל בראש שבע המצוות איסור עבודה זרה, ומכיוון שהוכח, מאידך גיסא, שעל השיתוף לא הוזהרו, הווה אומר שהעבודה בשיתוף, כלומר, העבודה בבת אחת לא-ל היחיד ללא ראשית וללא תכלית בורא השמים והארץ בצירוף אליו יתברך בר מינן, כוח הגוף או אחת מתופעות הטבע, או איש שהדמיון שהלך שובב העלהו לדרגת אלוה, באופן שהראשון עיקר והשני טפל, אפילו אם זו עבודה זרה לישראל לחייב עליה מיתת בית דין או מיתה בידי שמים, אין הדבר כן לבני נח שעליהם לא נאסרה כלל. ולפי"ז יצאו מכלל עובדי עבודה זרה, וכל מה שנאמר על המושלימים סובב גם עליהם, ככל האמור לעיל.

ובכל אופן על דרך שאמרו רז"ל, "עכו"ם שבחו"ל אינם עובדי עבודה זרה ממש אלא מנהג אבותיהם בידיהם" (חולין יג,ב) כך עכ"פ הנוצרים שבזמננו, אפילו קאטולים אינם עובדים ע"ז במובן המקורי אלא לבם לשמים, אעפ"י שהם בעצמם אינם תופסים בשכלם את השוואת הסתירה שבין האחדות והשילוש.

הנה בנוגע לפרוטסטנטים, מכיוון שבאופן היותר גרוע אין אמונתם אלא אמונה של שיתוף ואין להם אנדרטות בפולחנם, אלא השתי וערב בלבד וזה ברור שאינו אלא סמל לזיכרון ולא נעבד, אבל גם הקאטולים ידוע לנו שאינם עובדים לאנדרטות בתור אלהות, אלא בתור הערצה לאישים שהתמונות מציירות, ואם כי ודאי שאנו מצווים להתרחק מלהיכנס למקומות התפלה שלהם כשם שאסור לנו השיתוף, וכן כל אביזרייהו של השיתוף.

הנחה היפוטטית: מיעוטים שעובדים עבודה זרה

נניח שנתנה לנו האפשרות לקבל מהאומות כוח להקים בארץ ישראל מדינה יהודית, אך בתנאים שנסבול בני דת אחרת, יהיו אפילו עובדי אלילים (ובלבד שאין עבודתם מפריעה את קיום המוסר הכללי ואת החוק המוסרי), שישבו בארצנו ויקיימו את הפולחן שלהם, ועכ"פ אם יקבלו את הנתינות של המדינה היהודית לא תשלול מהם הזכות לרכישת קרקעות ונכסי דלא ניידי. מה עלינו לעשות? להגיד לאומות: איך אנחנו יכולים לקבל את התנאי הזה, מפני שתורתנו הקדושה אוסרת על ממשלה יהודית להתיר הישיבה בארצנו לעובדי אלילים, ונוסף על זאת היא אוסרת עלינו להרשות פולחנם בארצנו ואוסרת עלינו להרשות להם לרכוש קרקעות? דומני שלא ימצא רב בישראל בעל מוח ובעל שכל ישר שיסבור שעלינו להשיב כך, כלומר שזוהי חובתנו מדין תוה"ק. אפילו אם נניח שקבלנו את המדינה בתנאי הנ"ל תעבור הממשלה היהודית עבירה כשתקיים את התנאי, גם אז הייתי אומר שהעבירה נדחית מפני פיקוח נפש של עם ישראל, בשים לב למצה האומה בעולם.

ואולם אין אנו זקוקים להיתרים, לא על היסוד שמדינה יהודית היא בבחינת הצלת האומה ויש בכלל זה הכנת מקום מקלט לעת צרה, ח"ו, עד שיבוא משיח צדקנו, לאור הטרגדיה האיומה של גלות אירופה בימינו וכמעט לעיננו, ולא על היסוד שהדחייה בידיים של ההזדמנות הזאת מפחד אותה העבירה, תכבה את גחלת התקווה בלב, רוב האומה ותקעקע את בירת היהדות כולה, ובכגון זה עת לעשות לד', אלא אפילו אם זה היה נוגע לעובדי אלילים ממש, מעצם הדין אין כאן עבירה, לפי דעתי.

היתרון שבהקמת המדינה

יש לנו להתחשב (א) עם העובדה שעל ידי כך ייגאלו שטחים רבים של הארץ הקדושה שעלולים ליפול לידי הגויים וע"י ניצול ההזדמנות ההיא יפלו בגורלנו ויהפכו לנחלת ישראל; (ב) שע"י כך תרום קרן ישראל וכבוד אלקי ישראל, כלומר מושג האלקות של היהדות יתרבה בעולם, ונמצא שיש כאן מצוות קידוש ה' לעיני הגויים וזה ראוי לדחות את הלאוין ההם, הואיל והמצווה ההיא כ"כ רבה וכ"כ [11] דרבים1 [
 
מכל האמור יש לנו להתבונן עוד, הלא יסוד המדינה מעצמו הוא מעין שותפות. הרי זה כאילו ע"י תיווך ידוע באו גויים (נניח עובדי אלילים), לידי הסכמה לתת לנו להקים ממשלה משותפת באופן שתהיה לנו עליונות ידועה וששם המדינה יקרא על שמנו. כלום הייתה על מדינה זו תורת מלכות ישראל באותה המידה של מלכות ישראל בימי דוד ושלמה, של מלכות ישראל, במובן של המלכות שהייתה עומדת להיווסד בכניסת ישראל לארץ כנען, שהיא התמונה המרחפת בכל הרקע של תורת משה בקשר עם אותם המצוות? הרי זה עניין אחר. בעצם זוהי שותפות של עם ישראל ועם נכרי בתנאים כאלה, המבטיח לשותף הראשון מדה ידועה של עליונות. השאלה איפוא יכולה רק להיות אם מותר לנו לעשות שותפות כזו.
התשובה היא שבמצב כזה מותר לישראל לעשות שותפות כזאת שהיא לטובת קיומנו, אפילו אם הגויים שהם נושא הדיון הזה היו עובדי אלילים ממש, ומכל שכן שהם מושלימים ונוצרים.
 

1. ראוי ג"כ להעיר שהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל אחרי אלפים שנות גלותנו ועינויינו תקדש שם שמים ושם ישראל ותשמש כוח משפיע אמונה בהשגחת ה', וכמו כן תשמש הפגנה אלקית כנגד השקר והחוצפה של אלה הטוענים כי מאוס מאסנו ה', ח"ו, על שמאסנו באישים ידועים ובתורות חדשות המכוונות לבטל את תורת משה ח,ו, ואין צריך לומר את התושבע"פ, והמעורבות כ"כ באלמנטים הנובעים מהאליליות ודי לחכימא. וכמה גדול הוא קידוש השם, וכבר אמרו רז"ל בירושלמי סנהדרין: גדול קידוש השם מחילול השם, וכל שכן שבזה יימנע חילול השם, ויצא ע"י כך קידוש השם גדול, הקדמה למילוי יעודי הנביאים.

 
 
 
 
 
 

1 ראוי ג"כ להעיר שהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל אחרי אלפים שנות גלותנו ועינויינו תקדש שם שמים ושם ישראל ותשמש כוח משפיע אמונה בהשגחת ה', וכמו כן תשמש הפגנה אלקית כנגד השקר והחוצפה של אלה הטוענים כי מאוס מאסנו ה', ח"ו, על שמאסנו באישים ידועים ובתורות חדשות המכוונות לבטל את תורת משה ח,ו, ואין צריך לומר את התושבע"פ, והמעורבות כ"כ באלמנטים הנובעים מהאליליות ודי לחכימא. וכמה גדול הוא קידוש השם, וכבר אמרו רז"ל בירושלמי סנהדרין: גדול קידוש השם מחילול השם, וכל שכן שבזה יימנע חילול השם, ויצא ע"י כך קידוש השם גדול, הקדמה למילוי יעודי הנביאים.

 

אצילות וחברתיות

"יש אצילות ויש חברתיות, בדור האבות גובר היסוד האציל אשר החברתיות מבוסס עליו, בעוד שבדור הצעירים גובר היסוד החברתי, ממנו ניזונים האידיאלים שלהם. למעשה שניהם זקוקים זה לזה. אצילות נעדרת חברתיות לא תצלח לעולמים להיות אבן-פינה במוסדי החיים. והוא הדין חברתיות ללא אצילות תיהפך לזוועה. וזה הסוד של גילוי אליהו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. הוא יחבר אצילות שמימית עם חברתיות ארצית. מיזוג שני העולמים ירבה אור בעולם".

(מרן הרב קוק זצ"ל)

עוד בנושא