למטבע הדמוקרטי שני צדדים

הצעות החוק האחרונות בנושא שינוי השיטה לבחירת שופטים, הגבלה על גיוס תרומות ממדינות זרות, הגדלה משמעותית של הפיצוי הכספי על לשון הרע בתחום העיתונות, ועוד – זכו לתגובה נזעמת מצד "נאמני הדמוקרטיה": ישראל על סף פשיזם! בלי קשר לשאלה מה דעתנו על הצעות אלה – כמכלול או כל אחת לגופה – ברצוני לטעון כאן כי תהיה זו טעות מרה לפסול אותן על הסף. להפך, חוסר הנכונות לדון בעניינים שונים בתחום הדמוקרטי והצגתם כ"טאבו" שאין לגעת בו – מזיקים לדמוקרטיה.
 
אחד המאפיינים החשובים של הדמוקרטיה הוא שהיא אולי מקדשת ערכים, אבל לא מקדשת את האופן בו הם מתיישמים. בחירות חופשיות – בוודאי; אבל האם דווקא בשיטה נשיאותית? כבר הבין אחד ההוגים הראשונים של התרבות הדמוקרטית, מונטסקייה, שמה שמתאים לחברה אחת אינו בהכרח מתאים לעם אחר (ולהבדיל, כך מסביר גם הנצי"ב בפרשת שופטים את העדר הציווי המוחלט על מינוי מלך). אין לקדש סדרים דמוקרטיים ספציפיים, אלא יש לבחון אותם לנוכח המציאות.
 
מעבר לכך, הדמוקרטיה מתאפיינת בכך שהיא דוגלת בערכים המצויים במתח זה עם זה. היא מנסה באופן תמידי למצוא את האיזון ביניהם. מושג הזכויות שהיא מעלה על נס תמיד ייצור התנגשות בין זכויותיו של א לזכויותיו של ב – האם למשל הזכות לחופש הביטוי גוברת (ואז באמת אין להעלות תשלום קנסות על פרסום פוגע שאינו נכון) או שמא הזכות לשם טוב (ואז יש גם יש להעלות תשלום זה)? לא ניתן לומר שאחת התשובות אינה דמוקרטית, כל עוד היא מביאה בחשבון את כל הצדדים ומנסה לאזן ביניהם.
 
כיוון שכך, לא טוב עושים אלה המקדשים, למשל, את הליך בחירת השופטים הנהוג כיום. האם המצב הנוכחי, בו אֵמון הציבור במערכת המשפט נמצא בהתדרדרות מתמדת, אינו דורש תיקון משמעותי? אולי מה שהיה נכון פעם אינו נכון כיום ויש מקום לשינוי מחושב וזהיר של השיטה? אולי יש כיום יותר לגיטימציה לגיוון ולשוני תרבותי, המחייבת לשנות גם את אופיים של השופטים הנבחרים? אולי האקטיביזם השיפוטי וההתערבות בנושאים פוליטיים באופן גורף יותר מאשר בשנותיה הראשונות של המדינה מחייב שקיפות באשר לעמדות הפוליטיות של השופטים? נראה שרוב הציבור סבור שהמצב הנוכחי, בו בית המשפט מתערב בהחלטות פוליטיות אך חסין מהתערבות פוליטית בקביעת הרכבו, אינו סביר. יתרה מזו, כפי שטוענים חברי הכנסת תומכי השינוי – הוא גם אינו מקובל בעולם. מבחינת השיקול השני שהזכרנו, מצד אחד עומד עקרון הפרדת הרשויות בין הרשות השיפוטית לזו המחוקקת, ולכן יש למנוע התערבות של האחרונה במינוי חבריה של הראשונה, ומצד שני ישנו העיקרון של שלטון הרוב, בו העם בוחר את המדיניות שהוא מעדיף לבצע, ויש לאפשר לרצון העם להתממש (בגבולות סבירים) מבלי שהמיעוט יפסול את החלטותיו באמצעות מערכת השיפוט.
 
לכן, במקום להתלהם, יש לבחון באופן רציני את הבעיות שהצעות החוק באות לתקן, ולראות מהו באמת הפתרון המתאים מבלי לטייח את הבעיות. ליבון זה הוא מהותה של הדמוקרטיה האמיתית.
 

עוד בנושא